קולו של החבל שנקרע ואחריו
באה הצריחה הנוראה
עוד מהדהדים בראשי.
כל לילה לפני השינה
אני רואה אותך נופל אל מול עיניי
כמו אותה הפעם שזה קרה במציאות
ואני עוצמת את עיניי
חוסמת את מחשבותיי
ומנסה להבין איפה ומתי
רוצה שתקופה זו תעבור מחיי
בה אני זוכרת אותך מחייכת אליי
חיוך רפה ומתוק
חיוך של לא רוצה להיות
חיוך של תורידו ממני את הצינורות
ותיקחו אותי מפה למקום יותר טוב

ועכשיו שניכם למעלה
שומרים עליי מכל רע
ואני מקווה להמשיך לחיות
כי אני חייה אתכם
אני עדיין מרגישה אתכם כאן איתי
פה .... בלבי.

ראשי מסתחרר לא יודעת מדוע
רוצה חיים באופן קבוע
עם איש שאותי יאהב
עם אימא, אבא, אחים- כמו משפחה
עם עבודה קבועה
ועם חברים בלי הפסקה
שיאהבו אותי בלי לעשות חשבון
בלי להגיד לי מה לעשות
שיקבלו אותי כמו שאני
כי זאת אני ואי אפשר לשנות אותי

ואז כשאני אסתכל אחורה
חיוך גדול יתפוס את מקום העצב
ודמעה של שמחה תרד ותנוח קלות על פניי
ואוהב את החיים
ולא ארצה להיות בין מלאכים
טרם הגיע זמני