היא יושבת בפינה של הבר
עם נר אחד על השולחן
הנר מכובה מחכה לאחד
שידליק אותו עבורה
מביטה סביב ואין אדם
מביטה סביב ואין דבר
שיאיר אותה שיקח אותה
אל ליבו אל חיקו, אל נשמתו
השולחן העגול הספסל האדום
עטוף קטיפה כה רכה ונעימה
מלטפת כמו עור ידו
של האחד שלו היא רק מחכה
מביטה סביב והמון סובב אותה
מביטה סביב ולפתע גם הוא אליה
לרגע קסום הצטלבו עינייהם
לרגע קסום געשו ליבותיהם
הוא מוקף בהמון אנשים
בפרצופים מתחלפים,
אוהבים ושמחים
צוחקים ונושכים
מביט סביב ולא רואה דבר
מביט סביב ועוד מחכה לדמותה
אותה אחת שבאה בחלומותיו
זו שמדמיין במחשבותיו
הוא לוגם מן המשקה
המשקה המשכר את הנשמה ולוחש
"האם יכניס בי אומץ?
האם יתן לי חופש?"
מביט סביב בנרות הכבויים
מביט סביב ולפתע גם היא אליו
מביטה וזורחת בגללו
ללא אור הנר, בנשמתה קורנת בזכותו
ועכשיו יודע שזרחה בשבילו
ועכשיו יודעת שזרח בשבילה
במעלה ההר גרים השניים
אוהבים אוחזים ידיים
הכירו בבר עם המון ערפל
אך מתוך הערפל זרחו השנים
זה לזו נתנו ידיים
עד היום יושבים השניים
אוחזים ידיים, ככה בנתיים
