בלילה אפור של גשם וחורף,
עומד ילד עצוב שהחיים הפנו לו עורף.
הוא מביט לשמיים ופוקח עיניים,
בין עננים עומד וניצב ירח עגול, ירח של סתיו.

הוא לוקח רובה ורוצה לפוצץ,
הוא אומר שנמאס, צריך לשים לזה קץ,
מסתכל לירח ושואל אם כדאי,
מסתכל ואמר לעצמו, הירח אומר לסיים את חיי.

הוא לא רואה את הצד המוסתר,
לירח גם צד מחייך, צד מאושר.
אל  תגמור ת'חיים אומר הצד השמח,
אבל זה רק חצי אחד, חצי ירח.

רוצה לקבל תשובה ולמרומים מביט שוב,
מנסה לשכנע ת'ירח, אני ילד עזוב.
תגמור תחתוך אומר הצד העצוב,
הילד בוכה אבל זה כבר לא חשוב.

הוא לא רואה את הצד המוסתר...

מרים ת'רובה ויש בו פחדים,
מנופף בידו אומר שלום לחיים,
אבל אז עף הענן שהסתיר חצי ירח,
רואה הילד העצוב שיש גם חצי שמח.

עכשיו הוא רואה את הצד המוסתר...

הבוקר הגיע השמש עלתה,
הילד אומר שלום לירח, שלום ותודה.
הוא הקשיב לצד המאושר, ובחיים הוא נשאר.