|
מתמלאת בפירורי הזמן
המחליק בנשיבותיו
את שחרת במחוזותיי.
כמו שולחן כבד
עם גומות מגולפות לסועדים,
שולחן ישן של אוכל,
והוא שרוט
ונחבאים בו סימנים
שהתמלאו
בשכחה של דונג.
ואין מפה לי רקומה -
החלומות שלי
כמו סרטנים
הולכים אחורנית.
ומתחפרים. |
|
|
שמישהו יסביר לי
למה החתול שלי
חייב להשתין על
שולחן המטבח?!
די, הבנו כבר את
הקטע של ה"כבר
13 שנה אני מבקש
שתסרסו אותי, יא
בני זונות,
וזובי!" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.