ייאוש גובר מכסה בקביעות
את כל התקווה שנותרה.
טיפות טהורות של שלוה ותמימות
נבלעות בתמונה לא-ברורה.
מחשבות מפחידות משתלטות וכובשות
ואין אף חלום שיציל.
העצב הורג, מחסל רגשות,
המוות הפך לרגיל.
ביום מעונן השמים בוכים,
לנהר מצטרפות עוד דמעות.
כשאין אהבה לא באים מלאכים,
אלוהים מתיימר לא לראות.
אכזבות שוב תוקפות גם היום, כמו תמיד,
רומסות כל טיפה של אמון.
שוב פעם חוזר הכאב המתמיד,
השמחה שוב נטשה ת' סיפון.
פרפרים עליזים מכוסים באבק,
כי בונים עליהם עוד בית מלון.
שוב הרעים ניצחו במשחק,
ועוד ילד קפץ מחלון.
ההורים אטומים, או אולי רק טיפשים,
מונעים בקביעות ת' שמחה.
החיים רק הופכים ליותר עלובים,
בלבי נותרה רק חשכה. |