נסענו במכונית החדשה שגידי קנה, השבוע האחרון עייף אותי אותי
נורא. אני ישבתי מאחורה יחד עם נלי, ואסף וגידי ישבו מקדימה.
הלוואי והדברים היו קצת יותר פשוטים ומשמחים בחיים שלי. למה
תמיד אני מסתבך עם כולם, כסף, אהבה, חברים... לפחות בעבודה עוד
שרדתי בקושי, אבל אני לא רוצה לחשוב בכלל על הלימודים. אני
מרגיש שאני שבור, ולא שלם, וחלש ועייף, ועצלן, ואין לי מצב רוח
לכלום, אני פשוט רוצה לישון, או לברוח מכאן להוואי עם מישהי
אחרת, לא איתה, ולאהוב אותה, אבל לא יותר מדי, ושיהיה לי כסף
ושאני אוכל פשוט להנות מהחיים - זאת בקשה מוגזמת ? וברגע
ששאלתי את עצמי את זה ראיתי את הכלב ששכב שם בסטלבט, הוא נראה
כל כך שלב, ואף חתול עכשיו לא מטריד אותו וגם לא פיסיקה
מודרנית , ולא אהבה נכזבת, חשבתי על זה שהכלב הזה לא תלוי
בחברה... פרש בודד. והוא , הוא עושה באמת מה שהוא רוצה, חשבתי
על כמה שזה נהדר שהוא כזה חופשי. ...והעפעפיים שלו סגרו על
עיניו בשביל להגן מהשמש, ואני כל כך קינאתי בו. ניסיתי לחשוב
כמה זה נפלא שהוא ככה, ואז נלי שאלה אותי אם גם אני ראיתי את
הכלב המת .