רק שאוכל לגעת בך שוב,
לחוש את עורך,
בידיי, בשפתיי,
עוד ועוד,
עד שלא נוכל לעצור,
ואחוש את פיך.
כמו אז, לייבש פתאום את הדמעות,
שעמדו על סף עיניי ימים רבים כל-כך.
כל רצוני הוא הלילה ההוא,
שלא ייגמר,
שלא אאבד את טעמך על שפתיי,
שלא תפסיק להביט בי,
שלא אפסיק להביט בך,
רק עוד קצת,
עוד מעט...
והרצון העז לא משנה דבר,
מלבד הדמעות, אשר אינני מצליחה לעצור עוד,
והתשוקה אליך,
גדולה כל-כך, אין-סופית,
והאוויר לא מספיק יותר, כדי למלא אותי,
רוצה את דמותך מול עיניי,
את קולך חודר לתודעתי,
ממלא את ראשי, את חזי, כמו אויר צלול,
שמביא עמו את השקט.
והכמיהה אליך מתגברת,
עוד ועוד,
תן לי רק עוד בוקר,
להתעורר במיטתך,
ופני צמודות לשלך,
ומותר לי לנשק את שפתיך.