הוא נכנס לדירה וצעק, בהתחלה עלי אח"כ על עצמו, ובסוף גם עליו,
על אלוהים. אבל הוא לא עשה את זה כי הוא רע, הוא עשה את זה כי
הוא באמת אהב אותי והגבול בין אהבה לשנאה, למוות לחיים. כשהוא
יצא, אני עדיין הייתי זרוקה על הספה מלאה בדם. היו בי בערך 7
חורים יפים של סכין ,וגם המברג עדיין היה תקוע בי. הייתי חתיכת
בשר מלאה בתאים חיים שלאט לאט מתו, סתם כי החיים הפסיקו למשוך
אותם. והוא כבר עבר את הפחד הראשוני של מרצח. בהתחלה כשהוא רצח
אותי, נורא צרחתי, וזה קצת עיצבן אותי, ואז הוא אמר לי שבעצם
ניצחתי, חשבתי שהוא אומר סתם בשביל להרגיע אותי,להשתיק אותי.
ואמר לי שלפעמים אני צריכה לצאת מהראש הקטן שלי ולהבין שגם לו
יש צרכים, ולפעמים צריך לשנות את נק' המבט שלך כדי שיוד(י)
יכולה להיות גם רייש(ר) קטנה.