רוצה להיות איתך,
כשבחוץ גשם,
ומן החלון נשקף נוף גגות רטובים.
איתך, מול התנור הקטן,
מתחת לשמיכה הרכה,
עטופה בגופך,
עורי נוגע בעורך, בשפתיך, טובע במבטך.
רוצה להיות רחוק מכל השטחיות הזאת,
מכל ההלצות חסרות הטעם,
הנזרקות אל חלל אווירי,
חונקות אותי,
פוצעות,
עד אשר אני נהיית אטומה,
עד אשר לא אכפת לי יותר,
עד אשר אני מאבדת תחושה,
רחוק מחוסר הרגישות הזה,
מן המילים אשר נזרקות בלי מחשבה,
רחוק מן העיניים המורדות מפאת הכאב,
רחוק.
אני כל-כך רחוק, ממך,
ואומנם אתה כאן, תמיד, איתי,
ועצם זה מחדיר בי שלווה ואושר,
אך גם געגועים,
ורצון לרוץ אליך,
ואין בי את היכולת להגשים זאת,
וכל מה שנשאר זה להתאזר בסבלנות,
עוד ועוד ועוד,
ולחכות בשקט,
מלאה בך.