יש כמה אנשים שחושבים, שרק בגלל שאני יושב בבית כל היום, רואה
טלויזיה, לא עובד, לא לומד ולא עושה שום דבר עם החיים שלי, אז
זה אומר שאני בטלן. כן-כן, יש כמה אנשים שחושבים ככה. אין להם
מושג כמה זה יכול להיות קשה לא לעשות כלום באופן יומיומי
ושגרתי. נכון - אני עדיין גר בבית עם ההורים, למרות שאני עוד
מעט בן 25 ורוב החברים שלי כבר גרים בחוץ. ונכון - אין לי
עבודה קבועה כבר יותר משנה, ואני עדיין מצליח להסתדר מהמענק
שחרור ועוד איזו תכנית חיסכון שהיתה לי. ונכון - עוד לא החלטתי
מה אני רוצה ללמוד באוניברסיטה, אם בכלל, ומה אני רוצה לעשות
עם החיים שלי, אם בכלל. הכל נכון. אבל זה לא עושה אותי לבטלן.
לא לדעתי, לפחות. אותם אנשים שחושבים ככה, הם בדיוק האנשים,
שבכל הזדמנות שאני מתראה איתם, מתעקשים לשאול מה אני עושה עם
החיים שלי, במה אני עובד, מה אני לומד... שאלות שהתשובות
עליהן, יותר ממה שהן מעניינות אותם לגבי, מעניינות אותם לגבי
עצמם. הם רוצים לדעת את הדברים האלה לא כי איכפת להם ממני
באיזושהי דרך, אלא בעיקר כי הם רוצים לבדוק איפה הם ממוקמים
בסולמות של החברה ביחס אלי.

נורא קינאתי בחברים שלי, שיש להם תשובות מבוססות לשאלות האלה.
חבר אחד שלי אפילו אמר, שהסיבה היחידה שהוא התחיל ללמוד
באוניברסיטה, זה כדי שיהיה לו מה לענות לשאלה "אז מה אתה עושה
עכשיו?" עד שבשלב מסויים הבנתי, שיש רק דרך אחת להוריד את
האנשים האלה מהגב שלי: לזרוק להם תשובות מופרכות. פשוט להמציא
איזה משהו להגיד להם, כדי שיפסיקו לשבת לי על הוריד. יש כרגע
כמה מכרים שלי מהתיכון, מהצבא ומהשכונה הישנה שגרתי בה,
ש'משום-מה' נמצאים תחת הרושם, שאני אדם רב-פעלים ומעללים. ככה
למשל חלקם סבורים, שאני לומד רפואת שיניים ומתמחה
באורטודונטיה, או שאני עוזר בחפירות ארכיאולוגיות בדרום, או
שבמקרה אני נמצא בארץ בחופשה מהעבודה במשרד פרסום ידוע
בניו-יורק. אם הם רק היו טורחים לעשות ביניהם הצלבת מידע, הם
היו יכולים להגיע למסקנה, שהעיסוק העיקרי שלי בעצם, הוא לחשוב
על איך אני הולך לתחמן אותם במפגש הבא שלנו. מסקנה שלא כל כך
רחוקה ממה שקורה בפועל...

אבל אתה מכיר אותי טוב, אז אני אספר לך איך באמת אני מעביר את
הזמן שלי, ואיך זה שאני לא מטריף לעצמי את השכל. תשמע, זה לא
פשוט. יש לי לוח זמנים די צפוף, שפרוש לאורך היום, ולפעמים אני
לא מוצא זמן סתם לעצמי, שיוקדש לפעולות הקטנות של החיים. שבוע
כבר לא התגלחתי, למשל. תראה, יום סטנדרטי מתחיל אצלי בערך בעשר
וחצי-אחת עשרה, כשאני מתעורר. קודם-כל אני יוצא עם הכלב לטיול
הראשון של היום. כשאני חוזר אני אוכל ארוחת בוקר ביחד עם
הספורט של "הארץ", משם אני ממשיך לקריאה של שאר חלקי האמצע של
העיתונים - אנחנו מקבלים הביתה גם "מעריב" - וכשאני מסיים
איתם, השעה כבר בערך שתים-עשרה ועשרים. אחר-כך אני מתחבר
לאינטרנט, לבדוק מה התעדכן באתרים הקבועים שלי ומה חדש שם
באופן כללי. זה לוקח לי בסביבות השעה. ואם כבר אני על המחשב -
למה לא לנצל את ההזדמנות להתאמן קצת בסוליטייר? והנה עוד חצי
שעה-ארבעים דקות, מה שמביא אותי בדיוק לדבר הראשון הנורמלי
שמשודר בטלויזיה. עם הטלויזיה אני נשאר עד שתיים וחצי, השעה
שבה בדרך כלל אני אוכל צהריים. בארוחה הזאת אני קורא את
העמודים הראשונים של העיתונים. יש כאן הקבלה מאוד מעניינת אם
שמים לב: בארוחה הקלה יותר - בבוקר - אני קורא את החלקים
ה'קלים' יותר, ובארוחה הכבדה יותר - בצהריים - אני קורא את
החלקים ה'כבדים' יותר. בשלוש אני שוב עם הטלויזיה, עד ארבע,
כשאני נותן לכלב את הארוחה שלו ואחר-כך יוצא איתו לסיבוב השני
של היום. את חצי השעה שנותרה עד חמש, אני מקדיש לאימון כושר על
המכשיר שקניתי מערוץ הקניות. אני חוזר לטלויזיה בחמש, ונשאר
איתה עד שש וחצי. בוא'נה, אני מתעייף רק מלספר מה אני עושה
במהלך כל היום... איפה הייתי? אה, בשש וחצי אני נכנס למקלחת,
בשבע כבר ארוחת ערב משפחתית וזהו. החל משבע וחצי ועד סוף היום,
אני מתחבר לטלויזיה, כשלקראת חצות אני בדרך כלל מוסיף על עצמי
מעמסה ומתחבר גם לאינטרנט, בעודי ממשיך במקביל לשפר את
יכולותיי בסוליטייר. שלוש פעולות באותו זמן זה לא עניין של מה
בכך. למיטה אני נכנס מתישהו בין אחת לשתיים. ישן את התשע-עשר
שעות שאני צריך בשביל לחדש את האנרגיה מהיום שעבר עלי, וקם
ליום חדש למחרת. אז תגיד לי אתה - יום מלא או לא יום מלא?

עכשיו תאר לך איזה בלגאן זה עושה לי, אם באותו יום שולחים אותי
לקניות, או שיש לי סידורים אחרים, שכרוכים ביציאה מהבית, כמו
ללכת לבנק, או משהו כזה. כל סדר היום שלי מתהפך. ועוד לא
דיברתי על איזו יציאה קטנה לסרט או לכדורסל פה ושם, שגורמת לי
לדחוס את כל הפעילות שלי לכמה שפחות שעות. מעבר לכך - אירוע
שכזה מצריך אותי להקליט את תוכניות הטלויזיה שאני מפסיד בגללו,
תוכניות אותן אני רואה רק בלילה כשאני חוזר, ואז אני הולך
לישון מאוחר יותר. אם אני הולך לישון מאוחר יותר, אז או שאני
קם מאוחר יותר למחרת בבוקר ואז אני צריך לרדוף אחרי השעון כדי
להספיק הכל, או שאני קם באותה שעה, אבל עם פחות שעות שינה, וזה
כבר משפיע על כל השבוע שאחרי. זה לא שאני סתם בטטת כורסה, זה
הרי מדע מדוייק. חיים קלים יש לי? לא ולא. ואף אחד לא מעריך את
הסדר יום העמוס שלי.

תאמין לי, אין להם מושג לאנשים האלה, שחושבים שרק בגלל שאני
יושב בבית כל היום, רואה טלויזיה, לא עובד, לא לומד ולא עושה
שום דבר עם החיים שלי, אז זה אומר שאני בטלן. אני צודק או לא?
יש לי לוח זמנים צפוף או מה? אבל הם מתעקשים. אז מה. אתה אומר
שאתה רוצה להיפגש יותר מאוחר? אני מצטער, אני לא יכול. אני
עסוק עם הסוליטייר. הפסדתי שני אימונים בשבוע שעבר ואני חייב
להשלים את החסר. מחר? לא נראה לי. מחר יש לי יום עמוס. מחר אני
מתגלח.