כולנו על כבישים,
הרוב לשומקום
וחלק למקום זה או אחר
- אבל כולנו נגיע לסוף.
יש המוותרים שמחפשים דרכי קיצור
- אותם לא אבחר.
יש הנוסעים מהר
ויש הנוסעים לאט
כולם רק להגיע לאותו הסוף.

נראה כי אני נוסע מהר מדי:
הנוף לא ברור והתמונות המומות,
לפעמיים אני אף מפספס פניות שרציתי לקחת.
אך בצמתים אני תמיד מאט;
תמיד מסתכל לשתי הכוונים
רואה אילו מכוניות נוסעות לאן,
מנסה לנחש מה יהיה עתידן.

שואל,
האם שם אמצא את מבוקשי?
האם דרך אחת באה על חשבון השניה?
האם התחרט?

לכל אחד דרכו שלו,
אך תמיד לאותו הסוף.
הדרך תמיד ארוכה,
תמיד קשה,
אך לקראת הסוף תמיד קצרה.
והתקווה של כולנו
היא להיות שלמים עם הדרך שעשינו.