סורו לכם מדרכה של זו!
סורו לכם עננים!
זהבה החמים היא שופכת בפניי,
ואלו קודרים, צוננים.
נדמה כי כולם אטומים כברזל,
מכוסים בפרוכת כהה,
האין איש שם ליבו לאנוכי הסובל?
אנוכי, שצבעו כבר דהה?
סורו לכם מכאב לבבי!
סורו לכם הבריות!
השמרו, אטומים, מדמעות נשמתי,
התחבאו תחת מטריות!
ואפשר לא שקלה תגובתי המוקצנת,
שבאוקיינוס יגון אז אשקע?
וכיצד יפתי מעזה, מתלוננת?
הרי ליבי הוא סופג המכה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.