|
לפעמים ממש קשה לי לכתוב
אני מדמיינת שאישה אחרת תקרא את המכתב שלי
ואני חושבת לי האם העברית שלי מספיק יפה ונכונה
וזה בעצם כל כך טיפשי - הרי לא הנכנות היא העניין כאן
לא מילים של דוד אבידן או של עמיחי או יוכבד בת זונה
יצליחו להגיע לעניין האמיתי שהוא תמיד מעבר למילה
זה בדיוק כמו לגעת בשפתיים של מישהו שאוהבים
בכל מיני כפפות בדרגות עובי משתנות
כמה שתתאר את המגע בדרך לירית
בחיים לא תחוש מגע אמיתי ונכון
תמיד תתפלסף על המגע
לא תחוש דבר
פשטות וטוהר הם הערובה המוחלטת
למגע מהסוג הבלתי אמצעי, הפשוט
שכורך בתוכו את הסכנה שתדבר כמו
השכנה הבלתי משכילה שלך והחנווני מדברים
בעברית הפשוטה השמורה לאלו המאזינים לה
אני לא הולכת להקפיד בכתיבה על לשוני המדויקת
זה לא העניין אצלי
אז אפושהו במוח שלי, מהמקום הנוראי הזה
שמת להשתיק בי את המילים
תסתמו שם את הפה
והמכשירים המטרטרים
יש לי מה לומר!!!
8 אוגוסט 1998
|
|
|
קוראים לי ברכה,
ואני מכורה
לטופי.
הנגמלת מכה שוב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.