|
ראיתי את הפנה
שלי מוארת בצל.
ידיי אמרו לגעת
ונעלם האור.
עוד ידיי שלוחות
לפני, לאחוז בלב
אוהב
והאדום מרתיע.
זה דוחף אותך
אל מתחת לארון
להיחבא ליד אחד
מרגליו,
בין סבך קורי העכביש
נדחקתי.
לזכור הארון
וימים בהם הוצאתי
כסותי מתוכו. |
|
|
אני לא חושבת
שאחותי תדע איך
להתנהג, אז כדאי
לא לקרוא לה.
היא לא תבין.
שירה בראיון
נוסף אצל סוכנות
הדוגמנות ספיבק,
עם מניעים כמעט
טהורים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.