תום בדיל / חייל הפח. |
רגע אדום ארוך,
אדום כהה על ירוק.
ולא נשמעה צעקה,
ואף לא זעקה.
אלא זיכרון שוטף,
של מה שיש,
של מה שהיה, ונעלם,
ומה שלא יהיה, לעולם.
בין ידי הגומי,
החותכות ומנקות,
לפני נשימה אחרונה,
דמעת פח קטנה, כפרידה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|