הסטירה באה בהפתעה, והבעיטה אחריה.
אחריהן נפלתי על הרצפה
לומדת להכיר היטב את המרווחים בין המרצפות
20 על 20, עם דוגמאת ארט-נובו.

ופתאום אתה בתוכי,
שליטה מוחלטת כמו שאתה אוהב.
"אני אוהב אותך, את יודעת את זה?" לחשת לי באוזן,
כשאתה מושך את הצוואר שלי אליך והשיער שלי הופך בידך למושכות,
והשורשים איימו להתפקע,
לפרוץ החוצה ולחבוט את הראש שלי על המרצפת הקרה.

פנימה, החוצה,
אתה מתנשף מעלי.
פנימה, החוצה,
חובט באגנך בבשרי,
גונח ולוחש לי באוזן
"אני מצטער, אני מצטער, אני מצטער" לפי הקצב של האגן שלך
פנימה (אני) החוצה (מצטער),
ואני נושכת שפתיים, נחנקת, מתפללת
רק שיגמור כבר שיגמור כבר שיגמור כברררר!

ודקה הופכת לנצח,
אני מרגישה את העקצוץ הזה בירכיים שלי, של שרירים תפוסים, כאב
שרק מתחיל להתפתח, ואני יודעת שעד הבוקר אני כבר לא אוכל ללכת
כמו שצריך.
והידיים שלך,
אוח,
הידיים שלך משוטטות על הבטן שלי והחזה שלי,
תופסות כל מה שתוכל להשיג,
צורבות בי חורים כאילו היו עשויות מברזל מלובן.
היד הגדולה שלך עדיין מסומנת באדום על הלחי.

"אני אוהב אותך, את המלאך שלי, לא רציתי לפגוע בך".... אתה
לוחש לי,
פנימה החוצה,
לנשום ולנשוף,
פנימה (אני) החוצה (מצטער),
לא להוציא ציוץ מהפה,
שלא תשים לב,

אתה הכי טוב שיש, אני נהנית אני נהנית אתה גבר אמיתי.

רק לא לפקוח עיניים ולראות את המבט שלך,
לא לתת לך את הסיפוק הזה,
לא להיות פה בכלל!!!

הנה סוף סוף אתה עומד לגמור,
לסמן טריטוריה.
פנימה החוצה,
יותר מהר יותר מהר,
פנימה החוצה,
כן בייבי אתה הכי טוב שיש!