- סליחה, כאן זה גן עדן?
- סליחה?
- אני מת, לא?
- אתה פה, לא?
- אני מדבר איתך, לא?
- אני עונה לך, לא?
- נו כן.
- אז אתה מדבר איתי.
- אז אני פה.
- אז אתה מת.
- יופי. מתי מדברים עם אלוהים?
- אתה רוצה לדבר עם אלוהים?
- את יודעת, חשבתי, אם אני כבר פה, נחליף מילה.
- רק רגע.
- סימה, אלוהים פנוי לשיחה עם אחד מת?
- אני אבדוק, חכי שניה.
- זה יקח רק שניה.
- אין בעיה.
- מירי, אלוהים אומר שיש לו רק כמה דקות.
- אלוהים זה במסדרון השני, חדר 16.
- 16?
- 16, כן.
- למה דווקא 16?
- למה לא?
- לא יודע, ציפיתי למין חדר מיוחד... "החדר הלבן", או משהו
כזה... חדר 16 זה... זה כזה טריוויאלי...
- לא יודעת מה להגיד לך, מותק.
- טוב... מסדרון שני חדר 16?
- זה מה שאמרתי, לא?
- זה מה שאני שואל, לא?
- אז זה מה שאמרתי.
- אז זה מה שאני שואל.
- מסדרון שני, חדר 16.
- תודה רבה.
דפיקה בדלת
- רק ריייייגע.
- סליחה, אתה אלוהים?
- כן, רק רייייייגע, אני כבר פותייייייח.
- אוקיי...
- אתה ההוא שבא לתקן פה את הונטילטווווווור?
- מה זה? לא, לא, אני ההוא המת שביקש לדבר איתך.
- אה, זה ההוא שסימה אמרה לי עליו?
- כן, זה אני.
- רק רגע, חכה שניה. הנה אני פותיייייח.
דלת נפתחת
- כן מר בחור, מה אני יכול לעשות בשבילך?
- אפשר להכנס?
- כן, בקשה, איפה הנימוסים שלי, בוא שב כאן על הכסא. אתה אוהב
ארצ'י באאאאאאנקר?
- מה?
- ארצ'י באאאאאנקר. יופי של תוכנית, אף פעם לא מפסיד. רק
שהקליטה פה כל כך חרא. מה הבעיה, בחורצ'יק, מה רצית?
- סתם, רציתי... רציתי לשאול אותך... אה... רגע, אתה זה שברא
את העולם, נכון?...
- מה, גם אתה באת להטיח האשמות?! חלאס! אתה עושה טעות אחת,
וזוכרים לך אותה 5000 שנה! נמאס! כן, כן, זה אני עשיתי. מצטער,
התבלבלתי, פישלתי, מה אני אגיד לך. סליחה.
- לא, זה בסדר... רק רציתי לדעת אם תוכל לתת לי תשובות...
- תשובות? למה, לעולם?
- כן... למשל, אה, לא יודע... למה יש רעב בעולם?
- מה זה?
- רעב... למה יש רעב?
- כי... לא יודע... ניסיתם לחלק אוכל שווה בין כולם?
- אה, קצת, לפעמים, אבל לא ממש...
- אה, אני מבין... שמע, לא יודע מה להגיד לך... טעות שלי,
סליחה. פישלתי, בסדר? קורה.
- בסדר, אבל, אבל מה התשובה?
- מה תשובה? לא יודע, תחלקו אוכל לכולם, שלא יהיו רעבים.
- טוב... אה... ו, רציתי לשאול עוד כמה דברים.
- נו, שאל.
- אה... למה... למה יש מלחמות?
- למה יש מלחמות?
- כן... למה יש מלחמות?
- לא יודע... למה אתם רבים כל הזמן?
- כל מיני סיבות... נלחמים על טריטוריה, על דת, על כסף... כל
מיני דברים.
- נו, אז הנה, בגלל זה יש מלחמות.
- אה... אוקיי.
- אתה רוצה להגיד לי שאתם לא יודעים כאלה דברים? זה לא כל כך
מסובך, בחורצ'יק, אתה יודע.
- לא, ברור... אבל, יש עוד כמה דברים.
- נו אז מהר, אני מפסיד ארצ'י באנקר.
- טוב, אה... תגיד לי, למשל, מה... מה משמעות החיים?
- מה זה?
- משמעות החיים... למה אנחנו נולדים?
- מה זאת אומרת למה אתם נולדים? אם לא תוולדו איך תחיו?
- כן, אבל למה לחיות בכלל?
- למה לחיות? למה, כל כך רע לך?
- בטח שרע... יש מלחמות, יש רעב...
- אז תחלקו אוכל ותפסיקו לריב על שטויות כמו ילדים קטנים, מה
הבעיה?
- לא, לא יודע...
- נו, בחורצ'יק? אין לך עוד שאלות להטריד אותי?
- מה?... אני לא מבין, אתה לא אמור להיות איזה יצור
על-תבונתי?
- מה על-תבונתי, מה?! רק בגלל שבראתי את העולם?
- נו, כן!
- למה עושים מזה כזה ביג דיל? מה כבר עשיתי, אני לא מבין?!
- מה זאת אומרת מה כבר עשית? אתה בראת את השמים, ואת הארץ,
והכול! אתה הפחת חיים ברוח האדם!
- נו, ותראה עם אילו שאלות מטומטמות הוא חוזר אליי... איזו
טעות... טוב, יש לי ארצ'י באנקר. זהו, גיליתי לך את כל נסתרות
החיים?
- כן, אני מניח...
- יופי, בחורצ'יק, יופי.
- טוב... ביי.
- ביי, חמוד, ביי.
דלת נפתחת
דלת נסגרת
דפיקה בדלת
- אלוהים? נו, אמרתי לך לקרוא לי כשזה מתחיל!!!
- אוי, סליחה, שטן, היה לי פה איזה ילד שהטריד אותי עם שאלות.
בוא, זה הפרק שאידית מגלה שהיא קלפטומנית.
- חתיכת פרק...
- כן...