פעם היה חתול ועכשיו הוא מת
זה מאוד עצוב שפעם היה חתול
ועכשיו הוא מת

הוא היה חתול חכם, מהסוג ששורד כל דבר בחיים, אם לחתולים
רגילים יש 9 נשמות, לחתול הזה היו 90.
ואז הוא מת.
הוא גם היה חתול יפה, שחרחר עם פסים לבנים, ממש חתול מיוחד, עם
עיניים שבאור נראו ירוקות ובחושך סגול זוהר, חתול שכולו תופעה,
שהוא היה מסתכל עליך הייתי מרגיש כאילו דורות על גבי דורות של
חתולים מיוחדים מסתכלים עליך מהצד השני של העיניים האלו.
אבל בסוף הוא מת

החתול הזה, כל החתולות היו מתות עליו, הן שלא שמו קצוץ על הכל
החתולים המחורמנים שהיו יושבים דווקא מתחת לחלון שלי ומייללים
עד שהייתי יוצא החוצה ועושה מהם אוכל תאילנדי. היו רודפות
אחריו בכל העיר והוא לא ממש שם עליהם, כי לא תמיד היה לו בראש
סקס, ככה הוא היה, חתול רגיש, אכפתי, לא היה לו בראש רק דפיקה
וגמרנו, הוא רצה מערכת יחסים עם בסיס ומקום להתפתח.
ולפעמים הוא נשבר ועלה אל חתולה או שניים, דחף זה דחף וצריך
לדאוג שיהיו עוד חתולים כאלו, עם עיניים מיוחדות ופסים לבנים
על הגב.
ועכשיו הוא מת

לפעמים הוא היה בא אלי הביתה, נכנס דרך החלון שבמטבח, מתיישב
ליד הכיור ומסתכל עלי, לא רצה אוכל או משהו כזה, רק היה מסתכל
עלי כל הזמן, ולפעמים היה פולט איזה 'מיאו' אחד או שניים
וכשהוא היה פולט את היללות האלו היה נדמה לי שאין ספור דורות
של חתולים עם עיניים מיוחדות ופסים לבנים על הגב עושים מיאו,
וזה לא היה מעצבן או מרעיש, זה יותר נשמע כמו מוזיקה, סימפוניה
של קולות, קולות שמדברים אלי, דורשים משהו, בשפה שלא יכולתי
להבין.
ואז הוא היה הולך. כמו שנכנס. בשקט.

אז פעם היה חתול ועכשיו הוא מת.
וזה לא אפילו אשמתי, הוא נכנס לי בן הגלגלים, מאחורה, בדיוק
כשהתנעתי את המכונית.
הרגשתי חבטה קטנה ושמעתי יללה, קפצתי החוצה והוצאתי אותו מתחת
לאוטו.
והוא, לא עשה כלום, רק הביט בי עם העיניים המיוחדות האלו, ופלט
'מיאו' אחרון. ומת.

לפעמים אני מטייל בעיר ורואה חתול זריז עם פסים לבנים על הגב
ועיניים מיוחדות שמסתכל עלי כשאני עובר ליד פח הזבל שהוא מחטט
בתוכו ופולט 'מיאו' עצוב כזה. מלא תוכחה.