הכיבשה זרקה את הג'וינט על הריצפה והתעופפה לה אל השמיים,
"תופעת לוואי של הגראס" חשבתי לעצמי, אספתי את הג'וינט אליי
ולקחתי שאחטה, הרגשתי את רגלי גודלות לפתע, "מגניב" חשבתי.
"כמו עליסה בארץ הפלאות, אולי אוכל גם אני לשלוח מכתבים
לרגליי".

הכיבשה עם בעיות הזהוי המיני חיכה את החיוך המפגר שלה, חושף את
השיניים הרקובות שאכלו הרבה עשב.
סימן ההיכר של הכבשה הזו היה שצבעה הורוד שמאוד התאים להיותה
הומו.
"מזל שאני בת", חשבתי, לא היה לי כח שכבשה תאנוס אותי הלילה.
פתאום קצה מאיפה שהוא כבשה שחורה שעל אוזנה היה כתם לבן ולידו
כתם חום. "נגמר לי החומר" אמרתי לה בחיוך שאני חושבת שהיה דיי
דבילי.
"זה בסדר" היא יממה "אני לא רוצה את החומר שלך", הסתכלתי על
הפעמון עם הסרט האדום שהיה קשור על צווארה, היה לי קשה לראות
מגובהי, לאחר התגדלות רגליי, אבל הסרט האדום הבריק אליי.
הכיבשה החלה לימם משפטים ארוכים, כאילו היא מבינה משהו.
"לכי לישון ילדה" היא ליטפה את פניי בכפות ידיה הרכות ואני לא
ממש הבנתי איך היא מגיעה אל ראשי.
"ספרת מספיק כבשים להיום", היא אספה את הכיבשה הורודה והכיבשה
שהתעופפה לה וכל שאר הכבשים בהסתובבו בחדר, חלקן מעשנות גראס
וחלקן אוכלות עשב, פרחים שולחנות.

לאט לאט הן נעלמו מן החדר היממות נשמעו רחוקות ואז ניפסקו,
הרגשתי שוב לבד, בלי 11 הכבשים שלי.
הייתי עצובה, שוב לא יכולתי להרדם, אז התחלתי לספור כבשים,
בתקווה שכמו פעם מישהו אמר לי זה יעזור לי להרדם.