"תגיד לה שאתה אוהב אותה" זה מה שהקול הקטן בראש כל הזמן אומר
לי, אך בכל פעם שאני מתחיל להשתכנע שהקול הקטן צודק השכל אומר
את דברו - "היא לא אוהבת אותך" או "היא לא תבין מה אתה רוצה"
או "אתה לא בלקסיקון שלה" או "אתה תעשה צחוק מעצמך". ביום מן
הימים אני אמצא את האחת בשבילי (אני מקווה) אבל עד אז עדיף
שאני לא אתאהב. כל אהבות הסרק האלה רק מכאיבות לי וכבדות על
הנפש שלי או כמו שבילבו אומר: "אני מרגיש כמו חמאה שלא מספיקה
לכל הלחם" (שר הטבעות, תרגום חופשי). אז בתקוה שהשכל טועה
והקול הקטן צודק, ובתקווה עוד יותר גדולה שאני אקשיב לו - אני
יוצא לחיים.