"AS YOUR WISH YOU LITTEL DICK SHIT! I WILL TORTURE YOU TO
DEATH!"

לאחר מילותייה אלו של גבירתי, כבר לא זכרתי כלום.
היה ידוע שעם גבירה כמו שהיא הייתה, העינוי לא מסתכם עד שהיא
גומרת, אלא עד שאתה, עבדה הנאמן, לא בהכרה.
היה ידוע שעם גבירה דומית כמוהה, הצעירה מבין כולם, רק לאמיצים
שמביניהם כדי להתעסק איתה, לגרות אותה, לגרום לה לרצות לענות
אותך.
זאת היא, הגבירה הדומית שלי, הצעירה מכולם.
הלוואי שהייתי העבד היחיד שלה, כמו שהיא הדומית היחידה שלי,
אבל לא כך היה, לגבירתי היה את מספר הגיל הנמוך משל כולנו ומכך
תשוקתה הייתה עזה מתמיד.
"נסיכת האופל" כך היו מכנים אותה כל העבדים וכל המאסטרים, היה
ידוע לכולם שסימן ההכר שלה היה לאבד לעבדה את ההכרה, כמו כן,
היא הייתה מצווה על חלק מעבדייה באותו הלילה של הייסורים את
"עבדות הנצח", ולעבד שהיא ציוותה עליו זאת- היה אסור ללכת
לדומיות אחרות, אלא להיות עבדה הקבוע, ואם לא, אותו העבד יקבל
מקבל את עונשה הכבד ביותר.
אף אחד לא ידע מהו גורלו של עבד בגדן, כי העבד האחרון והיחיד
שלא שמע לפקודותיה של עבדות הנצח לא חזר מאז עונשו כדי לספר
לנו במה מדובר.
עליי היא ציוותה את עבדות הנצח לאחר הלילה השלישי שהיא ענתה
אותי,
כל כך שמחתי שהיא עשתה זאת, והתפללתי לכך, רציתי להיות עבד
טוב, שתרצה בי לנצח.
לא רציתי גבירה שליטה אחרת מלבדה, כל כך אהבתי אותה.
היא הייתה השליטה הכי צעירה והכי ברוטאלית בכל הממלכה,
כה יפיפיה היא הייתה, כה אצילית ומלאכותית.
מי שרצה להשלט עלידייה, היה חייב להכיר בסימן ההכר שלה, אבדת
ההכרה לעבדיה.
אבל לא היה אחד שסירב לה, היא כישפה את כולנו ביופיה, בכוח
שליטתה, בגילה הצעיר, באציליותה, תשוקתה העצומה וחריפות
לשונה.

את אותו היום שהיא נכנסה לממלכה אני לעולם לא אשכח, בתוך ממלכת
החושך, ירח זהוב זרח, כולם נפעמו מעוצמת אורה, ויש שנשבו
בקסמה.
כולם ידעו שהיא אצילית מידיי בשביל להיות סתם עוד עבד משמעת,
היא שידרה כל כך הרבה כוח ושליטה,
גבירת הלילה הצעירה והיפה.
אל ממלכתם של המאסטרים ישר נכנסה התבוננה בכולם בדממה,
כשהתבוננו בה בחזרה.
כולם דיברו איתה, אבל היא לא ענתה.
אף פעם לא שברה את קרחון השתיקה.
אנחנו, העבדים חסריי החוליה, התאהבנו כולנו בה,
בנסיכת האופל של ממלכת המאסטרים.
אני זוכר שנוכחותה גרמה להמון ריבים בין המאסטרים, ושליטנו
הגדול:
lord domination  היה עסוק עד אין סוף בכדי לטפל בכל פניות
כעסם של הדום מאסטרים.
עד לפני שנסיכת האופל הגיעה אל הממלכה, היו בסך הכל חמש גבירות
שליטות,
שהיו כל כך נחשקות ואהודות, חמש גבירות שליטות לאלפיי עבדים
זכרים זה בהחלט מכובד ואצילי, כי הן קבעו את הזמנים, מתי שבא
להן, מתי שנוח להן.
ולנו, לעבדים, לא הייתה מילה.
לא היה לנו שליט מיוחד רק לעבדים, שליט ממלכת המאסטרים:
lord domination
אישתו: mistress domination ובנם היחיד: lord masochism
היו השליטים של שתי הממלכות, ממלכת הדום מאסטרים ועל ממלכת
הסאב עבדים.
כך ששני הממלכות היו פונות אל הלורד הגדול והפיכח, ועבודתו
הייתה רבה ומתישה.
אך באותו היום כשנסיכת האופל נכנסה אל הממלכה הגדולה, אז באמת
היו צרות, אז באמת הלורד עבד בתשישות.
חמשת הגבירות השליטות קינאו קינאת מוות בנסיכת האופל היפה
והאכזרית, כי כל מאסטר, עבד ושיפחה רצו אך ורק אותה,
ורק מלית ברירה היו מוכנים להיות עם אחת מחמשת הגבירות.
בגלל שנסיכת האופל הייתה חושקת גם בשפחות נקבות, כל המאסטרים
ראו בה כאישה המושלמת והמיוחדת ביותר שפגשו, והתפלאו מגילה,
חשקו בה בתאווה אכזרית, וחמשת הגבירות שליטות בחרונם הפועם רצו
לנקום בה.
נסיכת האופל הייתה מלאכותית מידיי בשביל לרדת בשפל המדרגה
ולהיות לעבד לאחד המאסטרים שחשקו בה בתאווה מטורפת, היא סירבה
בתוקפנות חריפה שהרתיעה אפילו את המאסטרים הוותיקים ביותר
והאכזריים ביותר בממלכה כולה.
ועינייהן של חמשת הגבירות השליטות לא הפסיקו לתעתע, לצבוע את
נקמתן בשחור.
אותם המאסטרים האכזריים ביותר, הרגישו נחיתות והשפלה בשל סרובה
הקר והעוקצני של נסיכת האופל המדהימה, הם כל כך רצו בה כעבדתם
הכנועה, חשקו בה בטרוף חושים שהרקיד את חלילם כל פעם מחדש.
נסיכת האופל לא יכלה שלא לשים לב למאסטרים שהיו בממלכתה,
למאסטרים שכל כך גירו אותה, והיא רצתה בהם  מאוד, אך לא הייתה
מוכנה להיות להם לשפחה, לא סבלה את ההשפלה.
אך לאותם הדברים שהיא אמרה לא נכנעו המאסטרים הראוותניים,
להפך, כך הם רצו בה יותר ואל נתנו לה שקט, אף פעם לא זכתה
להיות לבדה.
אז היא הציבה אולטימטום קטן-"אם אתם חושקים בי בכזאת ברוטאליות
ראוותנית, ואני לא מוכנה להיות לכם לשפחה, קבלו את הצעתי להיות
לכם לגבירה שליטה, להראות לכם מהי ברוטאליות אמיתית, או זה, או
כלום. ואיני אחזור על דבריי בשנית!"
חרונם גבר למילותייה, כי גם הם לא היו מוכנים בשום אופן לרדת
לשפל המדרגה ולהיות לה לעבדים ללילה.
אך לא הייתה ברירה.

אכן הייתה צעירה, בדיוק בסוף ילדותה והפיכתה לנערה, היא לא
גילתה לעולם את גילה, אך כעבד נאמן לה מזה כבר 3 שנים, אני
יכול לומר שהיא הגיעה לממלכה כבר שמלאו לה ששה עשר שנות חיים.
תלונותייהם של המאסטרים אל lord domination גברו,
והלורד לא ידע מה לעשות באותם הימים, הוא אהב את אותה נסיכת
האופל הצעירה ולא היה מוכן לתת לה להגיע לדרגת עבד שלא מרצונה,
או לגרשה מהממלכה.
הוא ידע שהיא אינה ראויה לעבדות, ושאם תגיע לעבדות שלא ברצונה
אז כל המאסטרים חסריי הרחמים יתענגו עלייה כאוות נפשם, והלורד
האכזר מכולם, אפילו הוא אינו יכל לעשות זאת, גם הוא כושף על
ידייה.
אהב אותה בסתר, אך בגלוי העמיד פנים שאהבתו אך ורק לmistress
domination אישתו.
כל בקשותייהם של המאסטרים והגבירות השליטות להוריד את נסיכת
האופל לעבדות, נחדו בתוקפנות, ואל נותר שום דבר לעשות כי הלורד
כבר התייאש מפניותיהם ולשם כך ציווה בקול רם:"אם תתקבל עוד
פניה לגירושה של נסיכת האופל אל ממלכת העבדים, יוענש הפונה
הכעוס במוות מר בעל השפלה, ובזאת אני פוסק את החוזק הזה, לנצח
לנצחים!"
לא נותר למאסטרים המלאי תאווה ואל הגבירות המלאות בעיני קינאה,
אלא לוותר, אחרת מות יומתו.

באותם הזמנים הייתה מרירות רבה, ואנו בממלכת העבדים חווינו
לילות של סבל יותר מהרגיל,
המאסטרים והגבירות היו במיוחד קשים וברוטאלים איתנו, בשל כעסם
על החלטתו הנחושה של הלורד.
כולם ידעו שהלורד אהב את נסיכת האופל, אך לא העזו לומר דבר, כי
ידעו מהו כעסה של אשת הלורד.
באותם הזמנים גם יצא בנו של הלורד לחפש עבדים משני המינים
חדשים.
ממלכת המאסטרים הייתה ממלכה בעלת חיי נצח נצחים, ואילו
ממלכתינו, ממלכת העבדים הייתה בעלת חיים רגילים, כל עבד או
שיפחה שהגיעו לגיל ארבעים גורשו, כי אין בהם טעם עוד, היינו
מגיעים לזקנה בזמן שהמאסטרים והגבירות תמיד היו יפים ונצחיים.
בעת קבלת עבדים חדשים הייתה מאומה רבה בשני הממלכות, ובזמן זה
נסיכת האופל פעלה בשקט כדי למלא את רצונה כשאף אחד אינו שם
לב.
אם אינכם ידעתם, נסיכת האופל התאהבה במאסטר ששוכן ליד חדר
העינויים שלה. הוא היה מאסטר דיי וותיק שנישא לאחת מחמשת
הגבירות, אכן היא הייתה יפיפיה, אך לא יותר מהנסיכה האפלה.
אני הכרתי את נסיכת האופל, הגבירה שלי, טוב מכולם. ידעתי תמיד
מה היא רוצה, מהו מצבה, אפילו כשלא אמרה דבר, כי אינו מקובל
שגבירה תדבר דברי יום יום עם עבדה, לכן היא שתקה.
ידעתי בעינייה כמה שהיא חשקה לאותו המאסטר, כמה רצתה לענות
אותו, לגרום לו לצרוח, לסבול ולהכנע לה.
הוא לא פנה אל הלורד ביחד עם כל המאסטרים כדי לגרשה לעבדות,
הוא לא הודה ביחד עם כל המאסטרים כמה תאוותו מתפוצצת אילייה,
כמה הוא חושק בה.
שלא תטעו, גם למאסטרים והגבירות הכי אכזריים ישנם רגשות, להפך,
רגשותייהם הם העזים והחדים ביותר.
לאותו המאסטר שבו נסיכת האופל התאהבה קראו "צחוק אפל" בשל
צחוקו העוקצני, אישתו של צחוק אפל, הגבירה שליטה "כחולת
הכנעה", שנאה במיוחד את נסיכת האופל.
לא ידענו, לא אני ולא גבירתי, אם צחוק אפל חושק גם בה, כי הוא
היה נשוי לכחולת הכנעה, ולמאסטרים אסור בשום אופן להתאהב
בגבירה אחרת אם הם נשואים.
ידעתי שנסיכת האופל שלי כואבת, אהבתה ותשוקתה לאותו המאסטר
צחוק אפל, הייתה עזה ומלאת ברקים אימתניים, כל כך חדה וברורה
הייתה אהבתה איליו, שכשראתה מידיי פעם את צחוק אפל וכחולת
הכנעה מצדודדים להם לבש בשקט, אוהבים אחד את השני, זעמה היה
קודר ואינסופי, כל פעם שנכנסה כסופה אל ממלכת העבדים לקחת אותי
שוב לעבדות, ידעתי מה מרה קנאתה השותקת.
אני חייב להודות שנהנתי מכך, הריי בחיים לא הייתה לי גבירה כה
צעירה ואכזרית כמו נסיכת האופל, ואהבתי שהיא שכבה איתי ומילאה
אותי בסבל ועינויים, בסדיסטיות שאין כמוהה.

צחוק אפל היה המאסטר שליט הנחשק ביותר בממלכת המאסטרים.
קומתו הייתה גבוהה, שיערו היה בהיר, אם כי לפעמים היה מגולח,
עיניו עיני סערת גשמים וברקים, כתפיו רחבות, ידיו עבות ומוצקות
מלאות בוורידים כחולים בולטים, כפות ידיו בעלות עצמות בולטות
ומחוספסות, המחזיקות את השוט בעוצמה מדהימה ותנועותיו חדות
וברוטאליות.
כל גבירה בממלכת המאסטרים רצתה בו, אך לא יכלה לקבלו, גם לא
לומר שהיא רוצה אותו, כי חברתם הטובה, הגבירה שליטה כחולת
הכנעה הייתה אישתו היחידה.
חוק המאסטרים הנשואים, שכלל אך ורק את צחוק אפל כי הוא היה
היחד בעל אשת גבירה בממלכה, אמר שלאותו מאסטר נשוי אסור לבוא
במגע עם גבירה אחרת,
ובאשר לשפחות, אפילו רצוי.
ונסיכת האופל בכאב שתקה.
אך עינייה סיפרו לי מעשיות רבות, את עברה, ההווה שלה, ידעתי
הכל עלייה.
באותם הזמנים לא הייתי עבד הנצח שלה, משום שהיא עדיין לא בחרה
בחוק זה.
רעיון אותו החוק "עבדות נצח" החל בגלל צחוק אפל.
נסיכת האופל פעלה בשקט בזמן קבלת העבדים החדשים, והלכה אל חדר
העינויים של המאסטר אהוב ליבה, צחוק אפל.
היא ראתה שאישתו כחולת הכנעה אינה נמצאת, כי גם היא עסוקה
בבחירת העבדים החדשים, אז זה נתן לנסיכת האופל היפה את העיתוי
המושלם ביותר לגרות את צחוק אפל.
היא התקרבה איליו בתנועותיה הסקסיות,
צחוק אפל רק ישב ובהה בה.
היא נגעה בכל גופו ויכלה להרגיש כמה הוא רוטט, ראתה את חלילו
המרקד לצליליה.
עתה הבינה שגם הוא חושק בה,
היא ידעה שאם יתגלה דבר שפל זה, כחולת הכנעה תחולל סופה עזה
בממלכה וביחד איתה גם חברותייה, ארבעת הגבירות שליטות, אך היא
לקחה את אותו הסיכון.
צחוק אפל התעורר מכישופה והוריד אותה מעליו כשמבטו בריצפה.
היה ברור כמה רצה, אך לא יכל.
היא ביקשה ממנו שישכב איתה ויהיה לה לעבד, או אם ירצה אפילו
לבעל.
צחוק אפל גיחך לו, וסרב לבקשתה, אך בעיניו ראתה שוב סופה קרה.
היא סיפרה לו כל אשר על ליבה, על כאבה הנורא, אך הוא שתק, פחד
לספר גם הוא.
היא אמרה לו שיש לו חיי נצח ושאיך הוא מסוגל לנצח נצחים להיות
עם אותה האישה, כחולת הכנעה.
ושוב הוא שתק, צחוק אפל אכן שתק, ושתיקתו רק הוכיחה את צדקת
דברייה.
ואז היא נעלמה.
אך לא ויתרה, כל פעם שהעיתוי היה נכון, ושכחולת הכנעה הייתה
עסוקה, הלכה שוב נסיכת האופל בדרך תשוקתה-אליו.
לבסוף המסכן, צחוק אפל, לא יכל יותר.
לגופה התקפל, וכוחה ועוצמתה הוציאו אותה מכיליו...הסתבר שגם
הוא היה מאוהב.
לעבד לקחה אותו לאותו הלילה, תראו כמה אהבתו הייתה חזקה שהיה
מוכן לרדת לשפל המדרגה ולהיות לנערה כל כך צעירה, עבד חסר
חוליה.

באותו הלילה פרץ תשוקותיהם התמוסס אל תוכה "חזק יותר מהר יותר"
ממנו דרשה.
העור ששרף לו, הדם הפורץ בטרוף נוזל ומכסה לאט לאט גוף החושק
לפורקן אכזרי, מבקש להישלט, מבקש חזק יותר, עמוק יותר, כואב
יותר.
בברוטאליות זרמה על גופו האלוהי, נטיב של דמו הפיק את תחודת
החיים- מתים, מעניק את רגש התשוקה האין סופית, ועומד על קצה
מדרגת המוות המבליטה את הנוכחות הכל כך חזקה, שלה, של הנסיכה.
הרגשת הכוח והשליטה גוברת ומרצדת כמו אלפי צללים המתנגשים
בסופת תשוקותייהם אחד לשני, בכי שקט, צחוק אפל, היא טיפלה בו
חזק ומהר. צרחותייהם שטפו במהירות את ממלכת המאסטרים והעבדים,
ולפניי שגרמה לו לאבד את ההכרה,
ציוותה עליו: "עבדות נצח" נצח, נצחים.

אל כס מלכותו של הלורד בשקט טיפסה, בהרגשת פורקן חמה ונעימה,
ועם הלורד רצתה לדבר ביחידות, הוא הסכים וכך היה.
הם יצאו משתי הממלכות וצעדו על הגשר, שם מתחת לעץ בעל שנים
רבות התישבו ושוחחו.
הוא אהב אותה, יותר מכל דבר שהיה בממלכה, הצעתה כמו כלום
ל"עבדות נצח" מיד התקבלה, כמו נשק חם עכשיו לשימוש בידייה
בלבד.
הודתה ללורד והייתה כל כך יפה, אי שם אפילו לגבר מאוד מבוגר
כמו הלורד מותר לאהוב ולענג צעירה.
עבדות הנצח היא גזרה על צחוק אפל, כי ידעה שעימה הוא לא יתחתן,
ולאחר הלילה היחיד שהיה להם, הוא יתחרט ולא יהיה עוד אחר.
אז עבדות נצח היה פתרונה היחיד.
וכשהלורד איתה הסכים אף אחד לא יכל לערער את החלטתו, אף אחד,
אף פעם.
לאחר ההכרזה של הלורד בפני שתי הממלכות, ניפרד צחוק אפל מכחולת
הכנעה, איך יתכן שמאסטר כה אכזרי עובר לממלכה השניה? ממלכת
העבדים השפלה.
להפליא, לא עשתה שום מהומות כחולת הכנעה, כי ידעה שאם תגיד
משהו-תומת.
כמיליוני פרחים, פרחה מאושר נזיכת האופל, אהובה צחוק אפל עכשיו
לעולם שלה, עד שיגיע לגיל ארבעים.
אך זה לא הפריע לה, תשוקתה איליו הייתה חזקה יותר מידיי.
לילות מתמשכים צחוק אפל סיפר לי מה מר כאבו, ושאם הייתה רוצה
היה לוקח אותה לאישתו, הדבר היחיד שנותן בו תקווה הוא שעכשיו
היא גבירתו היחידה.
צחוק אפל הוא מאסטר וותיק, לעולם לא ידע מהי עבדות, התאפק מלא
להיות השולט במפגשיהם של נסיכת האופל ושלו, הריי דם מאסטר
שליט-זורם בעורו.
אך הוא לא כעס עלייה, הוא רק אהב אותה, אהבה ברוטאלית ואכזרית,
ידיו שידעו בכזו עוצמה להצליף לא זכו להכאיב לנסיכת האופל
האצילית, לא זכו להיות מאסטרים שלה, כי הריי היא מלאכותית.
ולאחר מספר שבועות המלכותיות שלה הפכה לאמיתית, שלקח את נסיכת
האופל לאישה בנו של הלורד :lord masochism

נסיכת האופל.
כשמה כן היא.
עכשיו יש לה הכל, הכל כמו שתמיד חשקה.
במיוחד את צחוק אפל, אהובה הלא נודע.
נסיכת האופל לקחה לה עבדים קבועים, נשים כנועות ומלאות תשוקה,
גברים משועבדים שזעקו להיות איתה, ואת צחוק אפל שהיה גם הוא אך
ורק שלה.
אך בלילה האחרון שלהם ביחד, הגיע זמנו לאבד את ההכרה.
בסופם של עינויים קשים, הוא נפל על הריצפה, נשקה לו על המצח
והלכה לה ערומה, בשביל יום חדש שיבוא מחר.
אבל המחר לא בא.
צחוק אפל איבד את חיו ולא רק את ההכרה.
אבל וסדום התחוללו בממלכה,
אך עיניה של נסיכת האופל היו יפות מידיי, בשביל לקבל ענישה.

ואני עדיין זוכר את היום הראשון שהגיע לממלכה, ירח זרח בתוך כל
החשיכה, עברנו לילות רבים והיא זיינה לי את הצורה, שידרה כל כך
הרבה כוח ושליטה,
אך בתוך תוכה, תמימה רגישה, פצעה את גופה כמו עבד, חסר
חוליה...כמו בממלכת העבדים השפלה.