1.
לא כתבתי שירים עד שנתי השלושים ושבע
חוץ מאחד
וגם הוא שלא בדרך הטבע.
וגם כעת איני משורר
אלא רק חקיין בינוני
העומד על חבית ולא בקרן זוית,
וצועק, הינני
חבקו אותי כי מלא כשרון אנוכי.
לא מגעיל? אשאל אותכם
לא מגעיל בעינכם?
לא?
בעיני כן.

2.
אין סוף לחרדה
ליאוש המדומה
לתקוה הנישאת
ליום הברור הבהיר
שכנראה לעולם לא יגיע.

3.
למרות הכל איני יכול,
שלא,
שלא לכתוב,
התשוקה ליצור משהו משלי,
חזקה ממני, חזקה מכולי, חזקה מעצמי,
הרצון להיות מקורי ונבון
ויוצא דופן וראשון
לבהוק כמו כוכב, להיות לאחד
אחרון,
המבין אני בשירים?
היודע אותם?
מה אני רוצה להגיד לעולם?
הרהורים של בן עשרה מחוצ'קן
שנתקע בזמן.

4.
רמאי, גנב קטן
של שורות מילים ריקות
אני,
סוחט מעט חמלה,
בדיבור אינסופי
עושק שירה מחכמים ממני, מאחז בכזב
סוחט מעט חמלה
ונהרה
והשתאות
להן איני ראוי,
כעושה להטים שיקרים
מוריק משמעויות מאחרים
את מנסה למשוך בכנף
תשומת הלב
לחמוד חיבוק שאיני ראוי,
לו.