יהודה איש קריות יידע את הרומאים על-אודות ישו ולכן הלה נצלב
על לא עוול בכפו. היודנראט שיתף פעולה עם הנאצים ובגד בבני
עמו.

בוודאי, איזו אנלוגיה כושלת, דברים בעלמא, תאמרו. אין היא
רצינית, בוודאי. הצוות החינוכי של בית הספר אינו משול לרומאים
ואינו משול לנאצים, עוול ישנו ובכפם של רבים, ועונשם מגיע
להם.

אבל הדבר היחיד שנותר בעינו הוא הבגידה, ההודעה - ההלשנה. אין
האמצעים מרככים את ההלשנה, אין המטרה מקדשת אותה ואין הנסיבות
מצדיקות אותה.

תארו לכם, מורינו, המצפים מאתנו לאותו אמון שלכאורה אבד לכם
בנו, תארו לעצמכם שעמיתכם, שעבדתם אתו משך שנים ארוכות,
ששוחחתם עמו, שחייכתם אליו, ששיתפתם אותו בחייכם, שחייתם את
חייו, שאהבתם אותו כרעכם - כאת עצמכם, גנב, או מעל. חשבו על
כך, חשבו בטרם תיחפזו בתשובה אותה אתם 'אמורים' להשיב. חשבו,
האם תודיעו על חברכם, על עמיתכם, על אדם שעבד לצדכם ואדם החשוב
לכם, האם תודיעו על גניבתו, על מעילתו, ותביאו לענישתו. חשבו
כיצד תביטו בעיניו, חשבו מה יחשבו עליכם עמיתיכם האחרים, חשבו
על מוחלטות ערכיכם, חשבו מה חשוב לכם יותר, חשבו כיצד אתם
חושבים - האם בתור רובוטים קרי-דם אשר תשובתם ההיפותטית היא
תמיד תשובתם למעשה, או כבני אדם, על כך חשבו.

חשבו האם הייתם מכבדים את המודיע או בזים לו ומוקיעים אותו,
כשם שאנחנו נכלמים בו.

אם עודכם דבקים בתשובתכם, 'כן' בלתי-משתמע לשני פנים, נאה
אמרתם. אבל חברינו לא גנבו ולא מעלו, והסולידריות הקולקטיבית
שלנו עמם אינה פחותה מזו שלכם עם עמיתיכם לעבודה, וסבורני שאף
עליונה מזו. אנחנו לא מצפים מעצמנו להלשין, ואין המלה לא
במקומה, אתם יכולים להתווכח על משמעותה כאוות נפשכם, אך ככלות
הכל לא ישתנה מטענה כתוצאה מכך.

דיברתם רבות בזכות התלמיד המלשין על חבריו. למעשה, אינו מלשין
- הרי הוא מודיע, ולמעשה עושה חסד עמם, הן מחנך אותם לשאת
באחריות, הן מחנך אותם שלא לפגוע בחבריהם על ידי מעשיהם
הבלתי-אחראיים, הן מחנך אותם לשנים הבאות והן מביא להסקת
מסקנות ולקחים שעשויים, כך נאמר, להיות אפילו 'לטובת' התלמידים
ולא לרעתם.

ושוב, נאה אמרתם בזכות, וכלום לא אמרתם בגנות, ואין זו כנות.
מעשה זה של נבלות ושפלות, של ביזוי עצמי וקולקטיבי, של בגידה
בהלכה ובמעשה, של נבזות ונקלות, של התערבות היכן שאיננה נדרשת
- ובכן, אין בכך אזרחות טובה או הדגמת מופת של תלמיד. שפלות
היא שפלות והיא שפלות, דיבורים בזכותה לא יוסיפו לה כשם שדברים
בגנותה לא יגרעו ממנה.

אלה מכם שעוד מאמינים כי ההלשנה הכרחית היא, חיונית היא, ככלות
הכל חיובית היא, אתכם איני יכול עוד לנהל דיאלוג. מבחינתי,
עבורי, במונחי כל החשוב לי וכל שחונכתי לכבד, אינכם בני אדם
מוסריים, ואינכם מוריי ומחנכיי. אינכם ראויים לאמון שלי ומעולם
לא הייתם ראויים לו.