היה לי אותו רגע, חוויתי בו אושר מזוכך; כשאמרתי מה שאמרתי,
והיא טרם ענתה את אשר תאמר, ובבין לבין הבטתי בפניה המחייכות
ברוגע, ולא היה איכפת לי מה יאמר שם בין שורות כחולות לפטפוטים
חסרי שחר. היה לי אושר מזוכך כי אמרתי את מה שהיה לי על ליבי
ואין יותר מאושר מאדם אשר אינו מסתיר מפני רעיו את האמת, ויותר
מזה כן עם עצמו על רגשותיו.
זו היא: מדהימה. מרתקת. מסקרנת את כל חושי, מאתגרת את עשתונתי,
קולה רך ומתגלגל, נימתח ונימשך על מורדות ליבי, מרטיט את כל
ישותי, ומבטה מעביר בי צמרמורת. צמרמורת, אנשים! וכל מה שאגיד
יגרע, כי אין מילים לתאר את מה שמרקד ומחולל באזור התחתון של
הרגש שלי. זו היא.
כמה נדירה את, כמה נדירה.