אישה שלא הספקתי לאהוב.
דרכנו נפגשו בעיר רחוקה,
שפתיה היו כחולות מרוחות הצפון הקרות,
ושערה היה אדום כמו הלהבה אותה הדליקה בלבי.
בחצות לילה היא קראה לי לחדרה
-- נענתי לקריאתה.
חדרה היה קטן ועשן הקטורת מילא אותה.
השיח סבב אותנו, ואז היא סיפרה על מותה
שיבוא כשיבוא:
נשמתי הסגולה תרחף מעל הארץ, בחלל
ובנשמות אלה שאהבתי-  אהיה זיכרון.
בבוקר מצאתי מכתב תחת עלה מחודד,
המכתב קרא:
תודה על אתמול, ודרכנו יפגשו לפני
הסוף.

זה היה קיץ אז, וכולם חיפשו להרוג ת'בדידות,
בבוקר עייני נפקחו לדרך החדשה
- בה אולי אמצא אותה.
אך כבר עברו שלוש שנים,
וזיכרונה עדיין מרחפת בדרכי;
באש קטנה, כרוח סגולה
היא חייה בנשמתי.