החדר סגור ומחניק,אז פתאום
צצה זכוכית משום מקום,מהדיכאון,מתוך דמיון.
ואז,מבלי לדעת איך,אני שקועה בדם שלי.
בוכה בחדר שלי,בגלל שאני לא אוהבת את עצמי.
אהבה היא דבר רע,היא תמיד מכאיבה.
אבל שנאה..עליה אין מה לדבר,אי אפשר להתלונן,
רק לבכות ולהתבונן..בדם,בזכוכית ובחושך.
פתאום יש מפל של רגשות,העולם קורס לאט לאט
ואז יש את הניפוץ הגדול..הכל לבן,הכל שחור.
אתה מבולבל..הדבר היחיד שאתה יודע,
זה שסוף סוף מצאת שלווה.
1998
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.