מתוך העבר הרחוק
יצא ילד
וניגש אליי
הוא אמר לי:
"אישה, את לא לכל דבר"
וחייך אליי
הוא לקח את ידי
והרים אותי מעל כולם
"אל תפחדי, תצטרפי אליי
ואראה לך במבט שונה את העולם"

הוא הוציא שרביט מכיסו
עם אבן יהלום שחורה
כיוון אותו אליי ואמר :
"יש לך לב שבור אך זה לא נורא
בואי איתי בדרך האבנים הצהובות
בואי איתי ואראה לך מה עיני רואות"

מעל העננים הוא הראה לי עולם אחר
ולא רציתי ללכת , רציתי להישאר
הסתכלתי אל פניו
הוא פקח זוג עיניים
יותר כחולות , יותר יפות מהשמיים
ובתוכן ראיתי משהו נהדר ומסנוור
משהו טוב ונפלא יותר
דבר שעליו לא תוותר
האהבה - משהו מעולם אחר

הוא שתק וניסה לחשוב
הוא רצה להגיד משהו, ניסה לסדר את המחשבות
ואז הוא פיהק ואמר:
"היה נחמד , אני עייף, נדבר מחר"

אני נפלתי מהעננים
הרגשתי איך אני נשברת מבפנים
איך שברו אותי הנעורים
כל מה שנשאר לי עכשיו היא מלודיה לא גמורה
תחזור ילד, תיקח אותי בחזרה...