הדמעות שבעניי,
התקווה שבעיניו,
לא הסתדרו.
הוא היה טהור, מלאך.
הוא פגע בי,
הפך לשטן מלוכלך.
באותו רגע זה לא היה חשוב,
לא הייתה תקווה,לא היו דמעות,
לא היה רגש.
אבל נשאר קרחון שפעם קראו לו לב,
קרחון שמחכה שהשמש שוב תזרח.
הגיעה שמש אלוהית,
טבעה בים של דמעות,
בלי דגים בלי רגשות.
דמעות מצמררות,
דמעות בלי הגיון,
דמעות אלוהיות,
שמנסות להציל את השמש.
1998 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.