הגשם יורד ולילה עכשיו,
הופך את השלג לבוץ (הגשם)
לבוץ טובעני.
וסמי (עכשיו ולתמיד) שוכב עמוק באדמה,
(ובטח קר לו נורא)
כבר תשע חודשים הוא שוכב, ככה.
(בבור מכוסה)
לא רחוק מהכרמל
(וגם לא מהים)
וקצת רחוק יותר, מפו,
היכן שהשלג הופך לבוץ
תחת הגשם (הזה)
החודר, מבעד קירות העמדה
(מפלדה, הקירות)
המדופנות בשקים
(המלאים חול)
בשתיים שלושים ושש
לפנות בוקר, הוא יורד
(הגשם).
כבר תשעה חודשי, בבוץ
(בעומק שכזה, תמיד בוץ)
ועדיין לא ילדה האדמה את סמי,
עדיין הוא ברחם, עובר מכווץ
(אולי היא פילה? האדמה)
עובר די גדול,
(שכבר הפסיק; משום מה; לגדול)
לא תלד אותו האדמה עכשיו
(השישי בינואר 1985)
עובר  שכבר החל לעלות רימה,
ואולי כן תלד אותו (האדמה)
אל הבוץ, אל החול (ליד הים)
קרוב לכרמל, אבל מת
(תלד אותו)
את סמי
שמת
והגשם (ההופך שלג לבוץ)
מחלחל מתחת לשקים
(לעמדה)
ומתחת ללוח
(מאבן)
שמפריע לאדמה ללדת
(ואולי בכלל היא פילה?)
את סמי, המת, בבוץ
וממול (מאתיים מטר אולי)
יולדת האדמה חיילים
(שלושה) סורים קפואים,
האחד למחצה
ושניים מתים (לחלוטין)
יולדת אותם האדמה
מתוך מחילות השועל
המלאות בבוץ,
בוץ האדמה, ועכשיו היא
יולדת, מהר היא יולדת
סורים קפואים
(אולי היא עכברה)
ומתים כמו סמי
מתים, הם מלמעלה
והוא
מלמטה
והם והוא מתים ונולדים
אל הבוץ הקפוא.
6 בינואר 1985
הבקעה הקטנה, לבנון
מוצב סוף (סוף הקנה ולא סוף הדרך, שגם היא אולי, בוודאי כאן
בבוץ)