לך

עתה, אומר אתה כי אתה מבקש למצוא לכאבי מרפא
אך עוד מוסיף אתה לחסוך ממני מזור
עוד מונע מלקיים את הבטחתך ולחזור
להיות לצד הנפש שהותרת ללא מחפה.

לא כמו בערב ההוא, כשנקוו דמעותיי בקצות הפה
ואספת אותן לחיקך, מלטף ראשי בידיים משקרות
וחותם בי עוד אחת מנשיקותיך הארורות
ואומר שאתה אוהב, ושאיכפת לך - ואז מרפה.

גזירה איומה היא אותה גזירת ריקנות,
שנכפתה עלי בלא אפשרות לסרב או לבקש סליחה -
הנה אני משלמת מס שקרים משל עצמי על הבטחות שווא שלך.

ורק הייתי רוצה רק עוד רגע אחד של כנות,
רק הנצחה של הרגע ההוא, בסחרחרת הניתוק, כשבכתה השתיקה,
רק אותך, אז ברגע שבור, יורד על ברכיך ומעניק לי עוד נשיקה.




נובמבר 2000