יעל אלוני / אובססיה |
בך אני קוברת עצמי, עצמותיי
מרעיפה עלייך את מיטב גוויותיי, גוויעותיי המשופרות
שהצטברו מהאזכרה האחרונה.
אתה חדר הלידה שלי,
בך נאבקת יום יום מגירת פוריותי הנושמת (המתנשפת)
על פריצתה, על בקיעת ההשראה.
אמצע, אני יוצאת לדרך עם מטעני הרך, הכשר
רעבה מתמיד לפציעות, למיתות...
וחוזר חלילה.
בזכותך,
בי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|