על גדות נהר הסיין
שם ישבתי גם כתבתי
לא בכיתי
לא מחיתי
כשנקפו להן השעות
בשעוני,
על גדות נהר הסיין
שם ישבתי גם חשבתי
למה גדל להיות הילד,
שתמיד היה
אני.
על גדות נהר הסיין
שם ישבתי גם בהיתי
באנשים החולפים,
בשחפים העפים,
בעלים שנקרעו
מביתם המתערטל,
בגלים שנקראו
על-ידי מבטי השואל.
על גדות נהר הסיין
שם ישבתי גם נלחמתי
ביתוש ההוא,
הטורדני,
שהפריע לי כל-כך
להיות אני,
לשרבט במחברת
כמה הגיגים
למולדת,
יתוש אנטישמי
שעשה בי
פרעות,
לא טוב לו
ליהודי,
בנהרות זרים
לרעות.
על גדות נהר הסיין
שם ישבתי גם תיצפתי
על מוזיאון דורסיי שממול,
מעברו השני של הנהר,
גופי נענה לצינת החורף
שהתקרב,
מבטי נמס עם
תוגת הסתיו
שנגמר.
על גדות נהר הסיין
שם ישבתי גם כתבתי
לא בכיתי,
לא מחיתי
כשחדלה השמש
להאיר,
על גדות נהר הסיין
שם ישבתי גם כאבתי
איך שקיעה של שמש,
הופכת לזריחה
של עיר.
פאריז 2.11.2001 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.