בתשדיר השירות הבטיחה אחות בלונדינית בחיוך שזה תהליך לא
מסובך, ואמרה שזו תרומה חשובה לחברה ושזו דרך להראות כמה אכפת
לנו מהזולת. בהתחלה הייתי קצת סקפטי. אחר כך כשהמשיכה לדבר
והסבירה שזה מאד חשוב שכל אחד יתרום ככל יכולתו. לכל אחד יש מה
לתת. היא התעקשה. כל זה ארך רק מספר שניות, אבל אני השתכנעתי.
הבנתי שזה באמת חיוני ובאמת עוזר לאנשים. פתאום ראיתי את
פוטנציל העזרה לאנשים שהיה לי. איך יכולתי שלא להבחין בזה
קודם? תהיתי. עכשיו משהייתי מודע, לא יכולתי להתעלם מהיכולת
הלא ממומשת הזאת. לא הצלחתי לישון בלילה. חשבתי על כל האנשים
שיכולתי להציל. אחרי שבוע ללא שינה, החלטתי לקום ולעשות משהו.
בפעם הבאה שראיתי את התשדיר רשמתי את מספר הטלפון שהופיע על
המסך. התקשרתי לשם ובררתי מתי אני יכול להגיע לתרום. האישה
הצעירה בצידו השני של הקו שאלה כמה שאלות הכרחיות, אמרה
שכשאבוא לתרום אצטרך לחתום על כמה מסמכים, למלא כמה טפסים
ולהביא תעודה מזהה והבטיחה שאם אבוא למחרת בבוקר היא תחכה לי.
למחרת בבוקר קמתי מלא ציפייה וסיפוק עצמי מראש ונסעתי לתרום את
תרומתי הצנועה לזולת. האישה איתה שוחחתי אכן חכתה לי. היא היתה
עוד יותר מקסימה מבטלפון והיתה בעלת יופי זוהר. היא הגישה לי
את הטפסים ולאחר שמלאתי אותם בקפדנות היא חייכה ונתנה לי
את המסמכים שעליהם הייתי צריך לחתום. אפילו לא עיינתי בהם.
ידעתי שאני מוכרח לעשות את זה ולא משנה מה התנאים. אחר כך הגיע
החלק המעשי. זה באמת לא היה תהליך מסובך. זה ארך מעט יותר
משחשבתי, אבל לא באופן מוגזם.
חשבתם פעם מה היה קורה אם הייתם מישהו אחר? אני חשבתי על כך.
כשהחלטתי לתרום הרגשתי שאני מישהו אחר. טוב יותר. עכשיו, אחרי
שתרמתי אני גם מרגיש כמו מישהו אחר, אבל זה הרי מובן מאליו.
אני באמת ממליץ על זה בחום. כדאי לכל אחד מכם לנסות את זה. זה
שינה את חיי זה יכול לשנות גם את שלכם. באמת. מאז שתרמתי
אישיות אני בנאדם הרבה יותר שמח.