אמא חזרה מהלשכה ואמרה שהכלב מת. אני מיד הבנתי, אבל אח שלי
רמי מיד חשב על אבא וכמעט שהוריד לאמא אחת. אחרי שהבין לקח את
המפתחות ושאל אותי אם אני בא. אני קפצתי קפיצה מיואשת לאוטו.
בנסיעה לוטרינר העירוני שאלתי אותו איך זה שדווקא לנו תמיד
מתים במשפחה? גם דודה תקווה, גם סבא ששון, סבא חיים יש לו
טחורים ותכף ימות ועכשיו יוליוס! מה אין אלוהים? הוא הוריד לי
שתיים ואמר שאחת זה על זה שדיברתי לא יפה על אלוהים והשניה כי
אמרתי שסבא חיים עומד למות, ובכלל אין לו טחורים. מה רק שאלתי,
יאללה רד הגענו. נכנסנו למרפאה של דוקטור סוסמן או משהו,
הפקידה שאלה אותנו מה אנחנו רוצים ואם יש לנו סיגריה. אני
אמרתי שהכלב שלנו נהרג ואנחנו רוצים את הגופה כדי לקבור אותו,
אח שלי מיד תיקן אותי ואמר "נדרס" והסביר לי שכלבים לא נהרגים,
הם או מתים או נדרסים והכלב שלנו נדרס! הוא נתן לפקידה סיגריה
והיא נתנה לו את המספר שלה ואת הכלב בשקית סופר שחורה. לקחנו
את אמא ונסענו לים, אמא אמרה שאנחנו צריכים לקבור אותו בים כי
אביב אומר בשיר שלו כשעצובים הולכים לים וגם אמרה שבים פגשה את
אבא וזה כמעט כמו להרוג כלב. אח שלי התעצבן והתחיל לחפור ולספר
לי על אבא, תמיד כשהוא עצבני הוא מספר לי על אבא. אני לא הכרתי
את אבא שלי אח שלי אומר שהוא התאבד בגלל אמא וגם הוא היה מתאבד
אם אני לא הייתי חי וזה תמיד הצחיק אותי מחדש. זרקנו את השקית
לבור וכיסינו. אמא ספרה צעדים מעמוד החשמל כדי שנוכל לבקר
אותו. אני ורמי כבר חיכינו לה באוטו. בנסיעה רמי התקשר לפקידה
של הדוקטור והזמין אותה אלינו הביתה, אח שלי היה דון אונחואן
או משהו, ככה אמא אמרה. אני ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי את אמא
מזה טחורים והיא אמרה לי שהיא תראה לי בבית. כשהגענו הביתה
הפקידה חיכתה לנו מעשנת סיגריה, היא ואח שלי נכנסו לחדר שלו
לכמה שעות, אמא נרדמה בסלון מול החדשות עם סיגריה דלוקה ביד
ואני, אני לקחתי כמה שחטות מהסיגריה של אמא והלכנו כמה חברה
לזרוק אבנים על חתולות ברחוב של סמי.