דיאלוגים עצובים מהחיים מ"ס 3



אישה זקנה עם עגלת קניות: שלום (בקול רועד), יש לכם את זה ב24
גלילים?

קופאית: אני לא מבינה מה אומרת..?

אישה זקנה עם עגלת קניות: (מצחקקת במבוכה בקול עוד יותר רועד)

שאלתי..ממ..רציתי לדעת אם יש לכם את זה ב24 גלילים?

קופאית: אין, אם לא מצאת אז אין!


אישה זקנה עם עגלת קניות: אוייש חבל 24 גלילים..חבל, אני
רגילה..נו מילא.

קופאית: (נועצת באישה מבטים של חוסר סבלנות ועיניין)

אישה זקנה עם עגלת קניות: אה..(בהיסוס) יש לכם את זה באריזת
קרטון?

קופאית: כבר אין כזה, לא מייצרים. יש רק אריזה פלסטיק.

אישה זקנה עם עגלת קניות: (חיוך מלא געגועים) פעם היה קרטון,
היום כבר..אין..היום.....פעם..

קופאית: אז את לוקחת או לא? (בקול תוקפני)

אישה זקנה עם עגלת קניות:  24 גלילים אין, קרטון...
(מפליגה בדמיונה אל ילדותה השלווה בכפר קטן בפאתי גרמניה,
נזכרת בכדור הצבעוני שקיבלה ביום ההולדת ה-6 שלה ואיך שהיא
היתה צוחקת שהוא היה מתגלגל במורד גבעת הכלניות..)

קופאית: 32.40 ש"ח גבירתי!