|
עכשיו הכדור מפלח לי את החדר השמאלי של הלב
אני נופלת
כמו קסם העיניים שלי מאבדות את הצבע
ואני עדיין בשלי
לא יכול להיות שזה הסוף
אמא אמרה לי לא להתעסק עם זה...
לצאת מזה קודם
אבל עוד כמה שניות כבר לא תהיה לזה הוכחה
אפילו טיפת הדם שחומקת מבעד לשפתי היבשות מכחישה
הטוב, הרע - הכל שקרים.
הכל.
מחזור הדם נעצר.
הלובן הזה שמשתלט לי על הפנים
כאילו ברח מאיזה סרט גרמני ישן
עוד כמה שניות כבר אף אחד לא ידבר על זה
וזה בסדר
כבר אין לי איך לעצור את זה...
אני שומעת את אמא בוכה מרחוק
לא יכול להיות שזה הסוף. |
|
|
החיים הם כמו
סלוגן.
אתה יודע שזה
טיפשי, שזה לא
מצחיק, גם לא
מעניין במיוחד.
אבל כבר התחלת,
אז למה להפסיק? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.