1. אני מאשים

תתוודה!
אתה לא אתה אתה אחר.
אתה משחק דמות איש אחר.
אתה חלק מהצגה ענקית בו אף אחד הוא לא מי שהוא.
למה אתה ממשיך לשחק?! למי ההצגה?!
מי אתה מחוצה לה?! למה ברחת?!
האם הייתה זאת בדידות שגרמה לך לשחק?!
האם מישהו דחף אותך?! הרצית להיות שייך?!
למה?!
מה כה יפה בדמותך שבחרת זאת על אחרת?!
מה כה מפחיד בעצמך שגרם לך לרצות לברוח?
עם מי אתה נרדם ועם מי אתה מתעורר...(?)



2. איך כל זה קרה- 98'

התחלתי לבד. לא הייתי צריך אף אחד. מישהי הדליקה אותי. אך
"לא". משהו היה חסר. הימים היו ריקים. הייתי צריך אותה לידי.
הייתי לבד. נגעתי בה. היא עזבה. נשארתי לבד. רציתי אהבה. רציתי
אישה. לקחתי גבר. אז ילדה. חיפשתי תשוקה. נגעתי בכל אחת ואחד.
הייתי לבד. המצאתי את עצמי מהתחלה. הייתי מוקף. רציתי להיות
לבד. דרשתי אהבה. מישהי באה. אז עזבה. חרטה. אהבתי אותה. היא
בכל זאת עזבה. קראתי בשמה. היא לא חזרה. התחלתי מהתחלה. גברים.
נשים. ילדים. חיפשתי את עצמי. ויתרתי. מישהי ניסתה לשנות אותי.
היום היה ארוך. הייתי עייף.  היא עזבה. חזרתי לכולם. איבדתי את
עצמי. שכחתי מי אני. הלילות נהיו ארוכים. הימים עוד יותר.
ויתרתי על הכל. ויתרתי על זיכרון. השכחה עזרה. אני משקר. משהו
מעיק. ניסיתי לבכות. נכשלתי. גמרתי לבד. גמרתי הרבה. לפעמים עם
חבר. לפעמים עם קבוצה. רציתי עכשיו. רציתי סתם. אז הפסקה. הקהל
סירב. רציתי את עצמי. הוא אמר שהוא עזב. חיפשתי פה. חיפשתי שם.
חיפשתי בחדרים חשוכים. בשירותים אפופי עשן. במסיבות. מתחת
לסדינים מוכתמים. ויתרתי. קניתי חתולה. היא נשארה. הסתפקתי
בכרבול. בגרגור. חיבוק. דמעה. דממה. רציתי את עצמי בחזרה.
רציתי את שאבד. את שלא יחזור. התחלתי לבד. קויתי לסוף טוב. גם
זה לא קרה. סיימתי לבד.