להיות שונה. להיות מיוחד. להתעורר מאוחר, להבריז משעת אפס,
לעשן את הסיגריה של הבוקר ולהגיע לשיעור שלישי באיחור.
לבהות במורה במבט ריקני ולתהות אם התאבדות היא הפתרון, להבין
שכנראה שכן, לכתוב עוד שיר על המוות, לקמט את הדף ולזרוק אותו
על הרצפה.
לשבת בהפסקות עם דיסקמן חוצץ בינך ובין העולם, לעקם את הפנים
כשמישהו שואל למה אתה מקשיב, לא לאכול בהליכה. לא לאכול
בישיבה, לא לאכול כשמישהו מסתכל. לחלום על סיגריה, להגביר את
הווליום ולהתעלם.
ללכת הביתה, עדיין עם האוזניות, לעשות מבט כועס כשמישהו מעז
להסתכל עליך, להצית סיגריה, לשאוף את העשן עמוק לתוך הריאות
ולחלום על סרטן.
להגיע הביתה, להתחבר לאינטרנט, לקוות שמישהו שלח לך מכתב,
להתאכזב, לדבר עם אנשים שאתה בכלל לא אוהב, או אוהב יותר מדי,
אבל מפחד להודות בזה.
לחשוב על המבחן של מחר, לדעת שאתה צריך ללמוד, להגיד שאתה צריך
ללמוד, לא ללמוד. לקוות שהכל יסתדר, איכשהו, אולי. לדעת שבעצם
אין סיכוי.
לנסות להרדם, לא להצליח, לחשוב על המוות, לכתוב עוד סיפור על
התאבדות, לדמיין הלוויות, לכתוב מכתבי התאבדות, לעצום את
העיניים, לשכב בחושך, לדעת שאתה לבד, לשנוא את זה.
לבלוע משככי כאבים, להוסיף צלקת חדשה, לחייך, לעצום את
העיניים. לישון. לקוות...
להתעורר למחרת בבוקר. להתחיל הכל מחדש.