אנחנו כבר לא כל כך קרובים,
כולם הלכו בדרכם לבד.
אבל לפעמים- רק לפעמים,
יש לנו את הרגעים שלנו.

אתמול ישנו חמשתנו במדבר
על החול בשקי שינה מתחת לכוכבים
- שרים שירים ששרנו פעמים כה רבות,
ומאלתרים את אלו שאת מלותיהם לא זכרנו.
זה היה הרגע האחרון,
רגע של בטחון ואהבה לשמה...

אני יודע שמחר כבר לא יהיה כך,
כבר עכשיו בנסיעה חזרה הביתה
כולנו מכונסים בתוך עצמנו,
וכבר ממחר כל אחד יחמוק לתוך חייו,
בעיותיו, עבודה ומשפחה.
ומאתמול יישאר רק זיכרון מתוק המום ומרוחק.