[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גאיה בלו
/
פתאום זה נגמר

מערכות יחסים זה דבר כל כך שברירי.
אפשר למצוא את עצמך מדבר עם אדם, שעות על גבי שעות במשך ימים
אחדים, ואח"כ, פתאום, זה נגמר.
אתה יכול להיות החבר הכי טוב של מישהו, ולדעת על כל מה שעובר
עליו, לקבל דיווח יומי על כל מעלליו, ופתאום, זה נגמר.
כשאתה ילד, אתה תלוי כל כך בהורים, ופתאום זה נגמר.
אתה יכול להיות מאוהב באדם, ולדמיין יחד איתו את כל החיים,
ופתאום זה נגמר.
וכמו שדברים פתאום נגמרים, בדיוק באותה הצורה, הם פתאום
מתחילים.
אותו אדם שדיברתי איתו שעות על גבי שעות מספר ימים, פתאום,
ברגע אחד, התחיל את השיחה הראשונה.
ואותו החבר הכי טוב, פתאום הכרתי אותו, ובשיחת נפש אחת ויחידה,
כך סתם פתאום, נעשינו החברים הכי טובים.
לגבי ההורים שלי, פתאום ביום בהיר (כנראה לילה בעצם) הם יצרו
אותי, וביום אחר, יצאתי לעולמם וכך סתם פתאום - הייתי שם.
ואותה אחת שהתאהבתי בה, סתם פתאום, ראיתי אותה, דיברתי איתה,
והתאהבתי בה. זאת הייתה אהבה ממבט שני. משיחה ראשונה. אבל זה
נגמר.
ועכשיו, אני הולך לפגוש מישהי חדשה, עדיין זרה. אני אפילו לא
יודע איך היא נראית, ואיך היא נשמעת, אני לא יודע בת כמה היא
ומה היא אוהבת לעשות בזמנה הפנוי.
אני לא יודע אם היא נמוכה או גבוהה, אם החזה שלה גדול, או
קטן.
אני לא יודע מה אורך השיער שלה, ומה צבע העיניים.
אני לא יודע עליה כמעט כלום, אני רק יכול לקוות שאני אתאהב
בחיוך שלה, והיא בשלי. אני יכול לקוות שזה יהיה מושלם, כזה
לאור ירח בחוף הים, שהידיים שלנו יתקרבו אחת לשניה, ובהמשך שאר
הגוף והנפש.
אני יכול רק לקוות שיתהווה החיוך המטופש החצי ביישני הזה, שאני
כל כך רוצה אותו שוב. ריק לי בפנים מאז שהיא הלכה. אני רוצה
שמישהי אחרת תיכנס לחלל ההוא במקומה.
היא לא תחזור. ואני כבר לא יודע אם אני רוצה שהיא תחזור.
רוצה אחרת במקומה.
טוב, הגעתי. כיביתי את המנוע, ירדתי מהאופנוע. שמתי את הדברים
בתא מטען והתרגשתי לרגע, ולרגע לא.
קיוויתי לא להתאכזב.
הייתה אופציה למושלם ההוא, בכל זאת, אני בים, ירח יש, עכשיו
צריך רק את החיוך הטיפשי ההוא.
הלכתי לכיוון החוף, לא היו שם יותר מדי אנשים, נשענתי על עמוד,
וחיכיתי. נו, בחורות, אפשר לצפות מהן להגיע בזמן?
ומה יהיה אם היא תהיה איזו גורילה עם פנים של קוף? איזה פאק,
שכחתי לומר לחבר שלי שיבצע את שיחת ההצלה...
נו, לא נראה לי שהיא מכוערת, ובעצם, אולי היא יפהפיה עם מוח של
גויאבה? ומה אם היא תהיה מושלמת, אבל רק לי יהיה את החיוך
האידיוטי? נו, למה היא לא באה כבר? נמאס לי.
יש שם זוג בפאב, הם נראים כל כך קרובים, צביטה קטנה בלב ועצבות
קלה ירדה עלי. אני כבר הרבה יותר מדי זמן לבד.
חסר לי לאהוב מישהי, לחבק מישהי שאני אוהב, לחבק מישהי שאני
אוהב במיטה, אחרי אקט פראי, להרדם איתה ולקום איתה למחרת, דבר
ראשון בבוקר לראות אותה מחייכת אלי.
פתאום ראיתי אותה, יושבת על הדשא, משולבת רגליים, ומחפשת.
היא נראית לא רע... השיער שלה אסוף, לא רואים את הצבע בחושך,
היא לא נראית רע בכלל, יש לה גוף טוב ואפילו יפה בכל אופן,
מפה... גם לא נראית פוסטמה, שאגש?
היא רואה שאני הולך לקראתה, היא קמה, וואו ! היא לובשת שמלה
תכולה, עדינה כזו, עד הברך, והיא מתנפנפת ברוח, והיא כל כך
יפה! כל כך אישה... אני מרגיש איך החיוך האידיוטי עולה על פני,
זה כל כך מביך המצב הזה.
איתי? מורן? כן. אז שלום לך. שלום. רגע של שתיקה מביכה... רוצה
שנטייל קצת? כן.
הלכנו אחת ליד השני, היא מגיעה לי בדיוק לאף, בצורה כזו שאני
מריח כל הזמן את השיער המדהים שלה, היא פיזרה אותו בינתיים,
היא כל כך יפה.
היא מדברת אלי, אבל אני לא כל כך מרוכז, אני רוצה אותה!
עצרתי, היא נעצרה גם. הסתכלתי בעיניה, כל כך יפה... היא השפילה
את המבט. היא מחייכת, נראה לי סימן טוב. רוצה לשבת קצת על
החול?
כן, אני אוהבת ללכת על החול.
היא חלצה את נעליה, הרגליים שלה חיוורות כל כך באור ירח, היא
כל כך עדינה ונשית.
פתאום היא התחילה לרוץ על החול, השיער שלה כולו השתולל, היא
רצה למים, איזו משוגעת! הלכתי אחריה, די לאט, היא קראה לי
לבוא. היא נכנסה למים עם השמלה. הורדתי את החולצה והנעליים,
הנחתי ליד הנעלים שלה נו, בוא כבר! היא חמודה ככה, עם השיער
רטוב, כמו אחרי מקלחת, אוי, איך בא לי להתקלח איתה, לסבן כל
חלק בגוף שלה..
נכנסתי למים, הם לא היו קרים כמו שציפיתי. היא צללה, נעלמה,
פתאום הופיעה מולי, סנטימטר ממני, כולה חיוכים, קפצה עלי
והפילה אותי למים.
בתוך המים התחבקנו, התרוממתי, כשאני סוחב אותה על ידי, עדיין
בתוך המים, יד אחת מתחת לברכיים, יד שניה תומכת בגב, היא
השעינה את ראשה עלי, והיא מחבקת את צווארי. היא כל כך קרובה
ונעימה. היא משרה עלי נינוחות. היא כמו ילדה קטנה. ילדה קטנה
שלי. אני כל כך רוצה ללטף אותה, לנשק אותה, אבל לא יכול, אני
מחזיק אותה.
צעדתי ככה מחוץ למים, היא לא כל כך כבדה, השמלה נדבקת עליה, כל
כך מגרה.
התיישבתי על החול, כשהיא עדיין עלי, העיניים שלה עצומות. אני
מחבק אותה. היא נרעדה קצת, כנראה קר לה, יופי, היא רטובה
לגמרי, ואין לי איך לנגב אותה, היא עוד תהיה חולה בגללי. היא
כל כך יפה. היא מצטנפת בתוכי, מתוקה.
יש פה קרוב סופר כזה שפתוח כל הלילה, רוצה שאלך לקנות לנו
מגבות? לא, אל תלך. היא התכרבלה יותר. חיבקתי אותה יותר.
נישקתי לה את הראש, היא חייכה, הרימה את סנטרה, והדביקה לי
נשיקה קטנה על השפתיים, עניתי לה וזה התפתח, היא כל כך טעימה,
קצת מלוחה מהים, והרבה מתוקה מעצמה. היא מדהימה.
אני חושב שהתאהבתי בה באותו הלילה.
זה נמשך כמה חודשים, כמעט חצי שנה נדמה לי.
לא הדבקתי את הקצב שלה, היא הייתה חצי מופרעת כזו, יפה בטירוף,
ושיחקה עם גברים. זה הטריף אותי, לא יכולתי יותר. היא יותר מדי
לא רצינית, ילדה כזו, ילדה יפה.
נפרדנו.
והנה, אני שוב, אמור לפגוש פה מישהי, כרגיל מאחרת, אני כרגיל
מחכה, רק חבל שראיתי את הזוג ההוא בפאב, כי זיהיתי את הבחורה.
מורן.
צביטה יותר מקטנה בלב, בכל זאת, עברו כבר 5 חודשים מאז, אנחנו
לא מתאימים, זה לא זה, אבל, אתם יודעים, המוח לא משפיע על
ההרגשה.
הנה הבחורה שאני אמור לפגוש. התחילה איתי בדיסקוטק, מה תגידו
על זה? חבל שראיתי עכשיו את מורן.
ביקשתי שנלך לפאב אחר, היא לא הבינה, אך הסכימה. היא נראית
כאילו היא מנסה לרצות אותי בכוח, אני לא אוהב את זה.
החלטנו שאני אשאיר את האופנוע פה, וניסע מפה יחד ברכב שלה.
איתי? נשמע קול מוכר מדי מאחור. היי מורן. היא הייתה לבד. הוא
חיכה כמה מטרים מאחורה. מה שלומך? היא התעלמה לחלוטין מהבחורה
שהייתה לידי, בעצם, גם אני קצת התעלמתי ממנה. שום דבר חדש.
שמחתי שהיא פנתה אלי, אבל לא רציתי לדבר איתה.
לפני שהלכה, הדביקה לי נשיקה על השפתיים.
שמתי לב שהבחורה השניה, לא כל כך אהבה את זה. אבל לא אמרה
כלום, כמובן, היא ניסתה לרצות אותי, אסור לה להראות קינאה
בדייט ראשון. זה לא ילך איתה, פתרתי אותה בתירוץ שבעצם, אני לא
כל כך מרגיש טוב, וזה לא עשה לי טוב לראות את אקסית שלי. היא
הבינה (איך לא?) והציעה שניסע אלי הביתה, והיא תנסה לגרום לי
להרגיש טוב יותר.
היא התגלתה כאשפית במיטה. מפנקת כזו, מכף רגל ועד ראש, ממש
טיפול עשרת אלפים. לא ראיתי אותה מאז, היא התקשרה עוד כמה
פעמים. מורן התקשרה עוד פעם אחת.
ביקשתי ממנה שלא תתקשר יותר. אני לא מצליח להתנתק ממנה, זה
כואב. זה אמור פתאום להיגמר. כנראה שלא תמיד, זה נגמר לגמרי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני לא מפחד
מהמוות...


אני פשוט לא
רוצה להיות שם
כשזה קורה...


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/1/02 16:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גאיה בלו

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה