[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גאיה בלו
/
סיפור גבורה

חזרתי לבית הורי.
הגעתי בערב, מתה לשבת קצת, לנוח, לשמוע קצת מוזיקה קלסית שרק
היום רכשתי במחיר מוזל (איך לא - קלסי), אולי לראות מה התפתח
באולימפיאדה במשך היום.
ליטפתי את הכלב, ונתתי לו ולתוכי אוכל, בדקתי את המים של
שניהם, ואף החלפתי אותם במים טריים היישר מהברז.
לקחתי את התיק ואת השקית (עם הדיסקים) ועליתי למעלה, לעבר
המנוחה והנחלה.
אפילו התחלתי להעביר במוחי מחשבות על מה אוכל הערב, כשראיתי את
זה.
הייתה תזוזה על השטיח.
התקרבתי, רק קצת, ממרחק ביטחון, וזה היה זה.
זה ג`וק. תיקן. איך שלא תקראו לזה - אחת מהפוביות הגדולות
ביותר שלי.
ישר התחלתי להריץ במוחי מי לעזאזל גר קרוב ויהווה לי ישועה.
אך אבוי, אני בבית הורי, בעיר מרוחקת מכל מכרי, ידידי, ובעצם,
כמעט מכל מי שיוכל לעזור לי, חוץ מ: סבא וסבתא, שעליהם בכלל לא
חשבתי כאופציה בשעת ערב מאוחרת שכזו, וכמובן, אחי הבכור
והגיבור, ש.. חולק עימי ועם אישתו בפוביה הנהדרת הזו, שצבעה
חום, יש לה שני מחושים, ועמוד שדרה חיצוני, בצורת שריון -
ג`וק. איכס. אמא!!
אמא ואבא שלי בגרמניה, וחוזרים רק מחר.
נו, ננסה את אחי.
"נועם, אל תשאל, הדבר הכי גרוע שיכול לקרות, נחש מה." אמרתי,
ובקולי טיפה בדיחות דעת, כדי לא להטריף את דעתו שמשהו רציני
באמת קרה.
"לא יודע, מה?"
"נו, נחש, מה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לחשוב עליו."
"נו, אל תשגעי אותי, מה קרה?"
"יש בבית ג`וק."
"אז תהרגי אותו"
"אאאהההה, כן, נכון, ממש."
"נו, קחי משהו ותרססי אותו."
ממ... לרסס. אמא שלי תמיד מועכת אותם עם נעל, ואופצית הריסוס,
פשוט לא חלפה במוחי. האם יש ישועה? האמת, קיוותי שאחי הגיבור
והנאצל יבוא להציל אותי, הקטנה, אבל, ידעתי שזה לא יקרה. כמו
שאני לא אביא את עצמי במגע כלשהו (שלא דרך מסך טלויזיה) עם
ג`וק, כך גם אחי. זה עובר בגנים, וזה עבר לשנינו.
"אתה יודע שאם זה היה תלוי בי, פשוט הייתי נותנת לכלב אוכל גם
למחר, ובורחת מהבית"
"נו, אל תהיה ילדה, חפשי תרסיס"
"אבל הוא על השטיח. מותר לרסס שטיח?"
"כן, מותר"
"שניה, אני אחפש"
"אני לא מוצאת פה שום תרסיס"
"חפשי במזווה" אמר לי אחי היקר, בעודי נמצאת במזווה ומחפשת
"רגע, הנה משהו.."
חפשי k-400 k-500 k-600 k-800"
"יש פה k-700 ו- k-400"
"קחי את ה- 400"
"אבל על ה- 700 רשום נגד ג`וקים. ועל ה- 400 רשום קוטל זבובים,
יתושים וחרקים מעופפים אחרים" ממ.. מעניין אם זה כולל ג`וקים
או לא..
"תבדקי אם זה לאורך זמן"
אוף, לא ידעתי שהדברים האלו כל כך מסובכים...
"לא - הנה, רשום `קוטל מיידי בעל השפעה מתמשכת.` "
"טוב, תשתמשי ב- 700" אחי הגיבור והקצין לקח החלטה גורלית
לידיו
"טוב, אני הולכת לסגור את הכלב ולרסס אותו."
"בהצלחה - תטביעי אותו, תרגישי חופשי"
"ביי"

הסתכלתי על שני התרסיסים שבידיי. ה- k-700 היה כמעט מרוקן,
ואילו ה 400 היה מלא.
החלטתי לקחת את שניהם איתי.
סגרתי את הכלב במזווה, ועליתי למעלה, נחושה בדעתי, להפטר
מהג`וק, ולבדי. כי אין לי ברירה אחרת.
יש בעצם, אבל לא רציונלית.
תעצמו עיניים ותדמיינו לכם, אותי, תרסיס בכל יד, מבט חצי נחוש
וחצי מבוהל, עולה למעלה, במדרגות, לאט, לאט, שלא יפתיע אותי
פתאום מכיוון בלתי אפשרי...
טוב, תפתחו עיניים, ותמשיכו לקרוא:
הג`וק, לא חיכה לי איפה שהיה קודם, ואני ראיתי את זה עוד
מהמדרגות.
"אמא" חלוש ואחריו "אאאממממא" יותר חזק, כאילו שאמא תעזור לי
עכשיו...
האמת, אם אמא הייתה למעלה, ישנה, הייתי מעירה אותה והיא הייתה
עוזרת לי, אבל היא לא פה.
עמדתי בקצה החדר, לא יודעת איפה הוא. ריססתי ריסוס ראשוני,
לרחבי החדר, כאילו שזה יעזור לי למצוא אותו. התהלכתי בחדר, לאט
לאט, בולשת בעיני איפה היצור החום נמצא, חמושה בשני קוטלי
חרקים, מצאתי אותו. ריססתי אותו בהצלבה עם שני המכלים.
והוא עלה על איזושהי חתיכת נייר, ולא זז.
כמה נוח, חשבתי לעצמי, אך החלטתי לערוך וידוי הריגה.
המשכתי לרסס אותו, והוא ברח מתחת לכורסה.
בעטתי בכורסא, והמשכתי לרסס אותו.
כל הגב שלו היה לבן לגמרי, מהריסוסים והוא שוב ברח מתחת
לכורסה.
בסופו של תהליך, הזזתי את הכורסה ומצאתי אותו, רכון על הגב,
כמו שאח שלי הבטיח.
אאה, הג`וק הזה לא יעבוד עלי, אני מוודאת הריגה שוב.
ריססתי אותו עוד ועוד.
המחושים שלו, נדמה לי, כבר דבוקים לרצפה מרוב ריסוס. (ה- 700
אגב, נגמר ואני מקווה שזה היה ג`וק חד פעמי, ולא כזה שהגיע
ממשפחה גדולה.)
ואני, אני הלכתי לכתוב את זה.
הרגתי ג`וק.
בעצמי.
לבד.
היה ג'וק בבית, ורק אני, ואני נצחתי.
אתם יודעים,
הבית הזה לא מספיק גדול בשבילי וגם בשבילו,
מישהו, היה צריך ללכת.

הבעיה עכשיו...
שאני צריכה להרים אותו איכשהו ולהשליך לאסלה.
איכס...
מישהו מוכן לעזור לי?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אדם לא יכול
להיות בשני
מקומות בעת
ובעונה אחת, אלא
אם הוא ציפור.

סיר בויל רוש


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/1/02 16:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גאיה בלו

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה