שממת נפשי האפורה, הריקה מצבעים,
אשר דומה היה שתישאר כך לנצח
הוארה לפתע בפס אור יפהפה,
ורוד, מלטף ועדין
ביתר את שממתי,
תוהה לעומקה, בוחן צבעיה,
האמיתיים, מתחת לאפור
והאור מתגלה בניגון מתוק,
הרמוני,
רחוק כ"כ,
הניגון מתחזק
ופס האור הפך לאשד
של אור טהור, מסמא נפש,
חולף מאוזניי,
היישר לליבי, לנפשי,
ממלא אותי, כ"כ ממלא אותי,
האור הפך לשמש,
עצומה, מסמאת עיניים,
פותח לב ונפש,
אושר,
אכן ההוא אשר חשבתי שנעלם,
הגיע בדמות מלאך,
תפילתי נענתה במלואה,
מלאך טהור,
עם כנפי הבנה מדהימות,
עוטפות אותי בטעם מתוק,
הגיע אליי, אליי,
בכוח השגחה עליונה
ולמרות זהירותי בהתקרבות לאורו
נדמה כי נכתבה הדרך
ואני צועד בה מחייך,
מלא באושר טהור,
עוצם עיניי וצועד
בדרכי אלייך
לאורך...