עוד קרני אור שמש
מנסות להתפס בשמים
נאחזות בקרנים אחרונות
כדי לא לפול למים
זועקת באור אדום עצור
מדברת לחלל
כי ים גדול יסוג,לא יעבור
סורטת צפורניה ברקיע
קורעת ענן שכבר נסגר
ובינתים אורה מגיע
ואינה כבר שער למדבר
איכן שחם כול כך
והים כבר לא אכזר
רק כיפה קטנה שמתנשאת
מעל עדן עולמי
זה גם נעלם
והנה התכלת צבעוני
זוכרים שמים את השמש
לובשים עכשיו צבעי אבלות
ורק ירח מתרגש
להאיר על הטעות
כי השמש היא נוכלת
לא תסתפק בהיבובים
כאש בשדה קוצים בוערת
דוקרת בכול הדרדרים
לא ימלטו כוכבי עקרב
ולא חוד הקשת
היא תזרח שם בכולם
בישנית אך גם שולטת
ואז אחרי שעות
שנראה שכילתה הכול
ויותר כבר לא תרעב
תביט עכשיו אחור היא תארוב אחרי הגב