אין לי מושג מה אני הולך לכתוב בשורות הבאות
הצטרפו אלי קחו כרטיס ,למסע בזמן ובמקום מבלי לקום  מן הכיסא.
הקורא הנמרץ חושב שאני עושה פה תרגיל ספרותי ,כדי להכניס אותו
בסוד היצירה.
אבל לא. בחיי ...בינתים כשאני כותב ככה באצבע אחת
ומשתמש בבוהן למקש הרווח.אין לי מושג ירוק איך זה יגמר.
שם הקטע הבא הוא כמו שראיתם למעלה
שם של אשה.
האחות הקטנה ביותר של אמי.
היום הינו באזכרה שלה.
אשה שהותירה בעל. ולא זכתה בילדים.
האדם היחיד שאני מכיר אשר קרא לה אמא הייתי אני בלבד.
ולא בטעות.
כך חשבתי בגיל שנה כאשר שהיתי אצלה מעל לחודש.כשאמי שכבה בבית
חולים חדרה.
טוב אני שומע את חריקות הכיסא. אני יודע שאתה מתנועע בחוסר
נוחות.
ואת עם המחשב הנייד בין השמיכות. שוקלת ברצינות לעבור לדף
הבא.
או לכבות את האור.
זה מה יש.
אלה שלא יכולים לדחות סיפוקים מוזמנים לרדת לסוף הדף
ולראות את קצה המחשבה המסובכת. אשר מנסה לצאת מתחת לידי.
זאת אומרת אצבע וכל מלה חדשה גם הבוהן נכנסת לתמונה .
אם אפשר חיזרו אלי בבקשה וספרו לי את הסוף.

אתם מבינים ודאי שכל האבולוציה טרחה ועמלה. על פיתוח הבוהן
האנושית. לא עבור הקופים שנאחזו בענפים היטב והביאו אותנו עד
הלום.
אלה עבור מקש הרווח הגדול הזה ירום הודו.שלא חשוב מה תכתוב אתה
צריך אותו בכל מילה אחרתיצאלךדברכזה שזה בכלל לא סימפטי.
מעצבן ולא ברור.
טוב אני מציע למי שחייב לצאת לשרותים לצאת וזהו.
ואת עם הקפה להזהר על המקלדת בבקשה.
היום אני יודע שאהבתי את הדודה רז'ינה.
והייתי צריך לספר את זה למישהו.
אני חושב כרגע שאם יש אנשים שאני אוהב .
אני לא אחכה שהם ימותו כדי לומר להם את זה.



התקשורת קשה כאשר המפריד הוא לוח שיש.
עדיף קצת לפני זה .
חוץ מזה מדיומים ספירטואלים רובם שרלטנים ולוקחים הרבה כסף.
אז אם אתם אוהבים מישהו. הרימו טלפון כרגע .
אל תחכו להזדמנות שמכשיר האדים מתקלקל.
או לקבל עצה בקשר לכאבי בטן של הילדה.
תתקשרו ותגידו שאתם מתענינים בקרובי המשפחה שלכם .
בחברים שלכם.
אחרי פעמיים הם כבר לא יבהלו ויחשבו שקרה משהו רע.
לא מספיק דאר אלקטרוני עם בדיחות גרורות . שמישהוא מעבודה
קודמת או קודמת לקודמת שולח אליכם.
דברו איתם ,בקרו אותם.
ותזכרו :
את מיטב ביטויי  רגשי אהבתו משאיר האדם על רצפת העריכה של
גאוותו.