|
כשהייתי ילדה מילה הייתה שווה המון,
"אנחנו גאים בך" מאנשים שהכירוני שימח לשעות
"אל תבכי" מפי אימי היה כמגדלור בסערה
"אני מצטערת" מהחברה הכי טובה היה שווה מיליונים
"אני אוהב אותך" מיקיר לבי גרם ללבי לקרון.
מילה בימינו היא מצרך חיוני
איך אפשר לדמיין את חיינו ללא ליטוף המילים, מגע המשפטים
ונשיקת הפתגמים?!
אכן
מציאות קשה אך קיימת
מילים ורגש אינם הולכים יחדיו...
כדי שארגיש אותו כשהדמעות לוחצות אצטרך להתחבר לINTERNET
כדי שארגיש אותה כשהלב כואב אצטרך לרכוש טלפון נייד
כדי שאדע שאת אוהבת אותי אצטרך ללמוד שפת סימנים
כדי שאדע שאני תמיד בלבכם אצטרך לרכוש פקס
עוצרת אני לשניה וחושבת
לאן המילה שכול כך חיממה אותי בלילות נעלמה?
אולי לאותו המקום אליו אותם האנשים נעלמו?
ואולי פשוט לא קיימות יותר מילים כשם שלא קיימים יותר בני
אנוש? |
|
|
תביני, אני מאלה
שעומדים בצד
וסוקרים בבוז את
הטמבלים
שבאמצע.
עצמו> |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.