היה לחפש בנרות זוג כזה, כמו יעל וברק, שתמיד נדמו בעיני כל
כזוג נשוי, וכבר תיארתי את כך שהאידיליה ביניהם שררה תמיד,
אפילו כאשר נדמה שכל מערכות היחסים האחרות סביבם מתנפצות,
כלומר שהיו מתעלמים מן הכלל, שקועים לחלוטין זה בזה, ואמנם
זולת איש רעהו לא נותר להם אף אחד. המחיר בעד השקעה פנימית
עצומה זו בקשר שלהם לא נראה לעין, שהרי לעולם לא רבו, לפחות
בפרהסיה, וכל כך דמו זה לזו, שהרי אמור לי מי חברך ואומר לך מי
אתה וכן ההפך נכון, עד שלא תיארו אותם לחוד, לכל מקום היו באים
יחדיו ויוצאים מהמקום יחדיו, ידו של זו שלובה בידה של זו ומבטה
של זו שזור במבטו של זה. אמרתי שבעיני כל נדמו כזוג נשוי, אבל
בוודאי זוגות נשואים רבים, אפילו הטריים ביותר, היו מקנאים
בזוג זה, שכן בוודאי אפילו עבור המתבונן מן הצד נראו כשני
אנשים שנועדו זה לזה, כלומר שאפילו בטרם נתחברו היה ביניהם
אותו ניצוץ מסתורי, אותו פוטנציאל בלתי-נדלה, שמרמז באורו
וקורא להמשיך בדרך. אבל מה טעם לשאת דברים ולהוסיף עליהם על
פיהם, שהרי אין העניין בעיסוק הפומבי ביעל וברק, שתמיד ריכלו
וגיחכו אודות מנהגם לעשות הכל יחדיו, שהרי אפילו לראותם לחוד
קשה היה; ענייני שלי-עצמי בזוג זה היה משום שהכרתי את שניהם
בטרם נתחברו, ואפילו תקופה ארוכה, ועל כן היה לי עניין הן
בתמורותיהם לחוד והן באותו ניצוץ ראשוני של התאמה גורפת.

יעל הייתה מן הבנות שהכל נתון להן, מראה חיצוני לא חסר,
אינטליגנציה היה די בכדי להביא על סיפוקן את כל המורות וכן
להשתתף בדיון, ובוויכוח, ולהציג טיעונים מקוריים ולפלפל את
השיח, ולנסח היטב ולכתוב שירים ליריים נפלאים שנתפרסמו על
לוחות בבית הספר, ותמיד היו המורים אומרים ללכת לקרוא בהם
ולקנא. אלא שלא קינאתי ביעל, לא היה לה מה שרציתי שיהיה לי,
והרי בכך מקנאים, כאשר ניתן לאחר מה שאינו ניתן לך ודומה שלאחר
ניתן במעשה שרירות ואילו ממך, שמגיע בזכות ולא בחסד, ניטל.
לאור תכונותיה הבנים השתרכו אחריה, והיא התייחסה אליהם כפי
שהיה לקורת רוחה באותה שעה, כלומר מנפנפת אותם כזבובים מציקים
כאשר לא נוחה לה השעה, ומפלרטטת אתם כאשר נוחה היא. אמרו קודם
שהכוח שניתן לו, לאדם, משחית אותו - ואכן זה כך, שהרי כל שיש
לו הכוח מתקשה לעולם לעמוד בפיתוי ולא לנצלו, והרי אפילו אין
הדבר בלתי-מוסרי בעיני החברה, בעיניה הכוח עומד בתור הצדקה
עליונה ובלעדית לשימוש בו, מקדש את עצמו בתור אמצעי ובתור
מטרה. כך גם יעל, מניפולטיבית באין מפריע ובוצעת את ביטחונם
העצמי של כלל מחזריה כאילו היו לנחלתה, ואין הכל רואים
במניפולטיביות זו את השלילי אלא מקנאים בה שכך ידעה לשמש את
רצונותיה בעזרת החסדים שהוענקו לה. לשאלתי הצינית והמחודדת כל
כך, כיצד הצליחה לזכות לעצמה בברק התם והישר שסר מכל רע, השיבה
בלגלוג אך בעיניים קורנות מחשבה זדונית, "אני משיגה לעצמי את
כל מה שאני רוצה." אנשים כאלה, משחקים בבני אדם אחרים ועורכים
בהם ניסויים כאוות נפשם, רואים את הזולת כחומר ביד היוצר,
וסבורים שתכונותיהם המעניקות להם את השליטה מצדיקות את השליטה
ואת המעשים הבלתי-מוסריים שיבצעו, כאילו סבורים שאם יכולים,
הרי לא זו בלבד שמוסרי הדבר, אלא אפילו מתחייב הוא, ומשחקיהם
רק מועילים ככלות הכל. אבל וודאי הוא שאין משחקיהם של אלה, יעל
או דניאל שהמשלתי לה, כל המצליחים בכל והמהווים מושא להערצה
וקנאה מכי סנוורים, אין המשחקים והניסויים שלהם מוסריים יותר
משל כל אדם אחר.

ואילו לברק, דווקא היו תכונות אחרות לחלוטין, ועל כן מעולם לא
הבנתי את המדברים באשר לכך שאפילו לפני שנתחברו היו דומים, עד
אשר גיליתי נדבך חדש ועמוק יותר בתכונותיו, והגעתי למעמקי נפשו
להבין את מהותו האמיתית, בניגוד לאשר הציג בפניי במשך כל שנות
היכרותי עמו. ברק סבל מדיכאונות לעתים קרובות, שהרי לא היה
בטוח בעצמו ולא ידע האם מוצלח אם לאו, לא הבריק בחכמתו ולא היה
בעל טקט ונימוס המשולבים בנינוחות ואלגנטיות המאפיינים את כל
אותם בנים המצליחים בחברה בכלל, ובחברת בנות בפרט. לא היו לו
כל אלה, ולא נדמה שאי פעם נצטרך אותם, עד אשר הכיר את יעל ובכך
השתנו סדרי עולמו והפך עורו, מוכיח כי כל הקודם לא היה מהימן
יותר מן ההצגה שבוששה לבוא וכעת מופיעה אל נוכח ההזדמנות לוותר
עליו למען טובת הנאה כלשהי. תמיד היה מציג עצמו כביישן, מלך
הביישנים, תמיד דיבר בגנות החברה ובזכות האינדיבידואל, תמיד
סבר שאין על האדם להיכנע למוסכמות ולחפש תמיד את דרכיו שלו,
וכל הדברים האלה עומדים בניגוד מוחלט, גורף, סותר באורח
בלתי-משתמע לשני פנים את התמורה שעבר לאחר הכר את יעל, שהייתה
בבחינת התגלמותו של כל אשר ביקר בדבריו, של הפופולריות
והמצליחנות, כך ממש, לא הצלחה אלא אותה תכונה ממשית שנקל לנסח,
הנלווית אך ורק לכניעה והתמכרות מוחלטים לחברה ולערכיה,
להתעלמות ולמחיקת כל אני עצמי ואמיתי, ולא בלבד טשטוש הגבולות
או הפרדה פנימית, אלא מחיקה כוללת ובלתי-הפיכה. ברק היה זה
שמעולם לא הייתי מוכנה לראות בדבריו את ההצגה, את הביקורת
והמרדנות המוסרניים שנלווים להעדר סיפוק מן החיים, העדר שביעות
רצון המובילים לביקורת כלפי הדברים שאינם משביעים את הרצון;
תמיד ביקשתי לחשוב שאין הוא ככל האחרים, ושבבקשו לשנות אמנם
רוצה לשנות, ולא רק את האחרים אלא אף את עצמו, ומוכן לעמוד
איתנה על הגנת האידיאל אפילו אל נוכח הזדמנות. אבל לא כך היה,
והיחסים המופלאים שלו עם יעל לא היו אלא בגדר התמכרותו אליה,
והתמכרותה אליו, אולם במקום שהתמורה תתרחש בה ושפלותה תתחלף
ברום רוחו, כל רום רוחו אבד ונגרף והפופולריות נדפה מהם כבושם
רע שמתיזים יותר מדי בכדי שהריח יהיה חזק כל כך עד אשר תורגש
חריפותו פחות. ועל אף כל אלה תמיד נקל לי להזדהות עם ברק, ולא
עם יעל, למרות שנסוג מעמדתו, מקווה שכאשר תיפרדנה דרכיהן יוכל
לסור לחיקו ולגלות מחדש את אשר זנח, וכי אין כל הנוצץ זהב.

ובכך התכוונתי לאמור, על אודות מבחן שעשה לה בתחילת זוגיותם
אשר נגלה לי עליו רק על דרך המקרה. לא היה בטוח האם מרגישה
כלפיו את אשר הוא מרגיש, וכאשר יחסיהם עמדו על סף פירוק מוחלט,
ביקש לדעת דעתה האמיתית עליו בטרם הוא זונח אפשרות זו של קשר
אדיר פוטנציאל - ולראיה כך מן המציאות - ושב להתייחס אליה כאל
נערה נוצצת מלאת תרבות פופ חסרת הקשר ותוכן אינטליגנטיים.
החליט לבחון נאמנותה בכך שהתחזה, בשיחותיו באינטרנט, לזר מוחלט
שאינו מכירה כלל, ושאל אותה שאלה תמימה למהדרין וטיפוסית
שישאלו בנות כמוה, האם יש לה חבר. לשאלה זו, באורח המנפץ
זוגיותם הזוהרת ונוצצת כזהב, ענתה היא בשלילה.