הכל התחיל בבוקר מעונן יתר על המידה וחורפי. כהרגלי קמתי בבוקר
ועליתי על קו 29 של אגד שאמור היה להוריד אותי פחות או יותר
קרוב לבית- הספר. ברגע שיצאתי מהבית התחיל לרדת גשם אבל לא היה
לי כוח לחזור הביתה לקחת מטריה אז רצתי בגשם עד לתחנת האוטובוס
וטוב שכך כי הגעתי בידיוק כשהאוטובוס עצר בתחנה. רק במהלך
הנסיעה הבנתי שלא ממש בא לי ללכת לבית-ספר, אבל לא ידעתי לאן
כן מתאים. אז פשוט לא ירדתי בתחנה של בית הספר והמשכתי עם
האוטובוס. טיפות הגשם נזלו על החלון ועשו צורות מצחיקות זה
שיעשע אותי. אני לא יודעת בידיוק מתי, אבל נרדמתי. כשקמתי הנהג
הסתכל עלי ואמר לי שזאת התחנה האחרונה ושאני חיבת לרדת עכשיו.
אז ירדתי , לקח לי כמה דקות להבין איפה אני, ולהוריד את הלכלוך
שינה מהעיינים.
מצאתי את עצמי ספוגה בגשם, בלי מטריה, עומדת ליד חוף הים של
הרצליה. טוב חשבתי, לפחות אני לא בבית ספר.

עמדתי מספר דקות והסתכלתי על הגלים מרחוק, הם ממש הזמינו אותי
אליהם, אז הלכתי, הלכתי עד שהגעתי מספיק קרוב כך שאני יכולה
לשמוע אותם מתלחששים, קוראים לי להסחף איתם, אחד אחרי השני.
נשכבתי על שפת הים והקשבתי להם. הגשם כבר הפסיק לרדת אבל האדמה
היתה בוצית ולכלכה את הבגדים שלי. אז הורדתי אותם. במילא לא
היה איש על שפת הים. השער שלי התמלא בוץ אבל דווקא אהבתי אותו
ככה והייתי כולי שטופה ממים, נקייה וערומה על שפת הים. הגלים
ניסו להגיע אלי, ראיתי איך שהם מתקרבים עוד קצת ויגעו בי, ואז
זה קרה. גל אחד שהתאמץ נורא סחף עצמו קדימה ועלה מעלי, הוא עשה
לי צמרמורת, אז עצמתי עיניים. אף בן אדם לא יכול ללטף כמו שגל
מלטף, חשבתי.

כשפקחתי עיניים עמד  מולי מוכר ארטיקים. הוא היה קצת המום
והסתכל עלי בחיוך מתביש. הוא הסתכל לתוך העיניים שלי, ואז אל
עבר הפטמות- שכבר הזדקרו מצמרמורת הגל, ואז לעבר איבר המין,
ושוב לעיניים. חייכתי אליו ואמרתי לו דרך העיניים שזה בסדר הוא
חייך והעיניים שלו שאלו בבישנות אם הוא יכול להצטרף , אני
עניתי בכן.
מוזר, אף פעם לא היתה לי שיחת עיניים ארוכה כל-כך עם מישהו
לפני כן. הוא התישב לידי, היתה לו חולצת כפתורים, והוא הניח את
ארגז הארטיקים על הבוץ הקר, רציתי לשאול מה הוא עושה שם, אבל
לא תיכננתי להרוס את המיסתורין.

הוא התחיל לפתוח את כפתורי החולצה שלו, אבל עצרתי אותו עם
הידיים שלו ואמרתי לו להפסיק. בסך הכול רציתי ארטיק. הוא הוציא
ארטיק שוקולד- בננה מהארגז הוריד את העטיפה והגיש לי. אני
התחלתי ללקק את הארטיק בעונג בעוד הוא בוחן את גופי היתום עם
עיניו. חולצתו היתה חצי פתוחה, אבל הוא כבר הבין שאני לא
מתכוונת לשכב איתו.
הוא עיסה מעט את כתפי וסובב את ידו לאט לאט במורד החזה לעבר
הפטמות וליטף אותן, נגסתי בארטיק בחוזקה. הוא המשיך ללטף את
גופי ולרדת בתנועות מעגליות מטה ומטה, בעוד אני מתענגת על
הארטיק שוקולד בננה שלי- נוגסת, מלקקת, ומוצצת אותו. הוא הגיע
אל עבר הדגדגן ואז הבחין בכך שסימתי את הארטיק, ופני מכוסות
שוקולד. הוא העביר במהרה את ידו לעבר פני , נגע בשוקולד, ואז
מצץ את ידו, לאחר מכן הוא קירב את פניו וליקק את פני, בעוד אני
עוצמת עיניים. אחר כך הוא מישש את פני להוריד את הרוק שהשאיר
וקירב אותן לשפתיי, אני נשכתי את האצבע שלו, אבל לא חזק מידי
ומצצתי אותה בעונג.

הוא ליטף את גופי וחזר על אותן תנועות שעינגו אותי שוב ושוב
והפעם כשהגיע לדגדגן לא הפסיק. הוא ליטף אותי באזור המפשעה ואז
הוא לקח את מקל הארטיק שהיה מונח על ערימת הבגדים שהיתה מונחת
לידי והחדיר אותו לאט לאט לתוך הפתח. אני שכבר לא היה לי ארטיק
שוקולד בננה לנגוס בו צרחתי מכאבים ומעונג, הוא הוציא אותו
והכניס אותו, ואני צרחתי וצרחתי הוא המשיך בתנועה וכל פעם מיהר
קצת יותר ואני נשכתי את השפה שלי וזו התחילה לדמם. הוא פתח את
רגלי עם ידו השניה ובידו האחת המשיך בתנועה כך הוא המשיך
והמשיך עד שעבר מעלי עוד גל שהעביר בי צמרמורת והפעם כמה
צמרמורות רצופות, ואני עצמתי עיניים ונתתי לאורגזמה להתפשט
בכולי.

כשפתחתי עיניים הוא כבר לא היה שם. הייתי לבד, ערומה על חוף
הים והגשם התחיל שוב לרדת ושטף אותי.
קמתי מהמקום התלבשתי, עליתי חזרה לתחנה. לקחתי שוב קו 29 הפעם
בכיוון חזרה לעבר הבית, והבנתי שזה היה הארטיק שוקולד-בננה הכי
טעים שאכלתי כל החיים שלי.