ציני משהו. היא כותבת. ציני. אולי תנסי לכתוב על טוב? על משהו
שמח, על מישהו לאהוב. על שמש והמון צבעים. ועל אנשים מאושרים.
אולי. ובכל זאת, היא כותבת ציני. ציני משהו. הגיבורים מתים,
האהבה נכזבת ובסוסים יורים. יש צבעים. גווני אפור-שחור. כחול
כהה.
כי יש לה בום בבטן. יש לה בום בבטן. איזה מישהו נתן לה בעיטה.
בבטן. וזה השאיר סימן. וזה מטריד ומגרד וזה לא יורד. הבום
בבטן. כבר כמה זמן. היא לא אוכלת, לא שותה. הרופא אמר שזה שום
דבר. שזה יעבור. ושלמה שלא תלך למיטה ותנסה להנות מגברים וממה
שהיא עושה. הוא אידיוט. הרופא. דווקא נורא משתדל, אבל מה הוא
שווה אם הוא לא יכול לרפא את הבום בבטן?

עכשיו יש לה זיהום. בבטן. כנראה מרחה משחה לא נכונה. זה מה
שקורה כשלא נשמעים להוראות הרופא. הוא נשוי, אגב. + שתיים.
עכשיו כל הבטן כולה כחולה-סגולה. מה זה כואב. היא שוכבת על
הגב. לא יכולה לזוז. לא יוצאת מהמיטה. בגלל הבום בבטן שלה.
משעמם לה. לבהות כל היום בתקרה הלבנה. אבל היא צריכה לחכות. כי
אולי הוא יבוא. המישהו הזה. אולי הוא יבוא לטפל בה. ואז,
במיטה, היא תיהנה מגברים וממה שהיא עושה. ואז גם הרופא ייצא
בסדר. הוא חכם, הרופא הזה.

אבל בינתיים, בינתיים היא בוהה בתקרה. חושבת מחשבות, כולן על
עצמה, כמובן. וכדי לא לחשוב את אותן המחשבות פעמיים, היא כותבת
אותן על דף. וזה יוצא לה ציני. ציני משהו.
הגיבורים מתים, האהבה נכזבת ובסוסים יורים. יש צבעים. גווני
אפור-שחור. כחול כהה.
כי יש לה בום בבטן. יש לה בום בבטן. איזה מישהו נתן לה בעיטה.
בבטן. וזה השאיר סימן. וזה מטריד ומגרד וזה לא יורד. הבום
בבטן. כבר כמה זמן. היא לא אוכלת לא שותה. הרופא אמר שזה שום
דבר. שזה יעבור.  ושלמה שלא תלך למיטה ותנסה להנות מגברים וממה
שהיא עושה. דווקא די שווה. הרופא.