סיפור פשוט, בסך הכל: בן פוגש בת, בן מזמין בת לסרט, בת אומרת
שהיא שמעה דברים טובים על איזה מקום, בן קובע עם בת יום ושעה.

מהרגע שהתיישבנו, היא לא הפסיקה לדבר. היא דיברה על הלימודים
שלה, על זה שאין הרבה בנות בקורסים שהיא לוקחת, שהיא חושבת
שצריך לפתח את המודעות לנושא. היא שמחה מאוד לשמוע שקיבלו בנות
לקורס טיס, והצטערה מאוד לשמוע שכמעט כולן פרשו. אם הייתה לה
ההזדמנות לעשות עכשיו צבא שוב, היא הייתה הולכת על זה. לא
שפקמ"צית עושה דברים פחות חשובים, אבל טיס היה מנצל את היכולות
שלה באופן מקסימלי.

היא בכלל חושבת שנשים צריכות לנצל את הכמות שלהן באוכלוסיה
ולחסל את התהליך החברתי שהכניס את האישה לפוזיציה ממנה כל-כך
קשה לצאת. היא חושבת שצריך להנהיג היום משכורות של 130 אחוז
לנשים, כפיצוי רטרואקטיבי. היא חושבת שצריך לפטר מנהלים בכירים
ולהחליף אותם במנהלות כדי להביא לאיזון המיוחל.

היא אומרת שצריך להתחיל מהדברים הקטנים. צריך לשכנע גברים
להפסיק לפתוח דלתות בפני נשים, כי זה שוביניסטי ומזלזל. רשמתי
לעצמי שזו הייתה טעות להגיש לה ורד בתחילת הערב. היא סבורה
שהתהליכים עצמם יביאו לזה תוך כמה עשרות שנים, אבל אין לה
סבלנות, והיא לא רוצה לפספס בעצמה. כהערת ביניים, היא אמרה
שהיא מצטערת אם היא מעמיסה עליי, והיא יודעת שזה לא מסוג
הדברים שעולים בפגישה ראשונה.

קטע הסטריפטיז שהיא עשתה בפניי, שעתיים מאוחר יותר בסלון הדירה
שלי, היה עוד אחד מאותם דברים שלא עולים בפגישה ראשונה. הקטע
עצמו היה מהנה במיוחד, אבל גם קצר, לאור העובדה שהיא לא לבשה
שום דבר מתחת. דקות לאחר מכן היא מרחה אותי על המיטה , אבל אז
סובבה אותי כי רצ תה שאני אהיה למעלה.

כשהתעוררתי בבוקר, היא לא הייתה. במקומה היו מונחים להם על
המיטה לצידי כמה עותקים סגולים חדשים של עגנון ואני חייכתי
לעצמי. סיפור פשוט, בסך הכל.