מתוך תחושה של ריקנות,
מתוך חוסר מעש,
מתוך השקפת עולם שונה וייחודית,
מתוך הרגל שכשרע לו הוא עוזב,
מתוך פנטזיה על מקום טוב יותר,
הוא פשוט קם ועזב.
תמיד הוא רצה לראות עולם,
לגלות מקומות, לגלות מראות, להציב לו אתגר,
לגלות את עצמו, כאתגר.
קם, ועזב.
חולות המדבר דגדגו בין אצבעות הרגליים שלו,
והשקט חילחל בגופו השמוט.
הוא הלך, בלי לדעת לאן ומתי יגיע.
הוא אהב את המדבר יותר מכל דבר אחר.
הוא שנא התחלות, ותמיד אמרו לו שסוף זה התחלה,
והמדבר הוא כל כך אינסופי, אולי הדבר האינסופי היחיד בעולם
הזה. בעולם שלו, שכולו סוף.
הוא לא הרגיש לרגע צורך לעצור.
הוא לא הרגיש לרגע עייפות או רייקנות.
הוא המשיך כאילו הוא מאגר אדיר של כח.
כח אינסופי, כמו המדבר.
מה יש בו במדבר שהוא כל כך מרגיע אותו,
או אולי מה אין בו?
והחול לא הפריע לו כשנכנס לעיניו הגדולות-עצובות.
עץ שיטה גדול הפתיע אותו בדרך,
אבל לא פיתה אותו לעצור-
הוא המשיך.
מתוך השקפת עולה שונה וייחודית-
פשוט המשיך
... |